דף חדש- כתבה שלישית בסדרה; להעדיף ספרות עצמאית

אוריאל קון, עורך ספרותי בכיר לשעבר וממייסדי הוצאת "זיקית", משוחח עם "חיה רעה" על שבוע הספר שבפתח, על בעיותיה של הכתיבה הישראלית העכשווית ועל חלומו של העורך הספרותי. כתבה שלישית בסדרה

 

(פורסם במקור ביוני 2012)

מה תכננתם עבור שבוע הספר, שנפתח זה עתה?

זה שנים – קצת פחות מעשור – שהאירוע המכונה שבוע הספר הפך לאלגוריה לקריסתה של תעשיית הספרים בארץ; מדובר במתחם מגודר שברקע שלו נשמעת מוזיקת מלחמות או שירים עצובים, לצד פרסומים על כל מיני ספרים: עדותה של בת שנאנסה במשך עשרים שנה על ידי אביה; רומן מיסטי שמתרחש ברחבי בנגלדש; או ספר מתח "סוחף" מלווה ציטוט בכריכה בתרגום חופשי, של מגזין אמריקאי נידח כלשהו.

 

כמו שחנות הספרים הרשתית הפסיקה לפני שנים רבות להיות מקום המצאותם של ספרים – כך גם שבוע הספר: אין דבר רחוק יותר מספרות בשבוע הזה. זהו קרב בין מפיצים שמתרחש כולו תחת שמש קופחת, ולפיכך בעצבים, באגרסיביות ובגסות רוח. במשחק הזה משתתפות גם הרבה הוצאות – רובן דרדרו את מבחר הספרים שלהם עד שקשה להסתכל על הספרים שהם מוצאים מרוב עצב.

 

מדוע שבוע הספר נראה כך?

בכל העולם ירידי הספרים הם חגיגות של מגוון, של עלעול בספרים, של משחק של חיפוש ומציאה – רגע אידאלי לפגוש בו את האחרות; את השונה. בישראל של היום נראה שדווקא לחריג אין מקום: לערבי, לשחור, לספרותי, למיני, לחברתי. לכן החגיגות שלנו נראות יותר כמו מלחמות: עם פלאיירים של ג'ונתן פולארד, מתנחלים לאומנים וגדודי היפסטרים שלא ממש שונים זה מזה. שבוע הספר הוא חגיגת השכפול: עלייתו על גדותיו של הזרם המרכזי; חגיגת הידוע מראש;  אורגיית מבצעים: אבל אורגייה ללא סקס.

 

המו"לות העצמאית לא אמורה להוות אלטרנטיבה למצב הזה?

כיום ניתן לומר שבגדול אין בישראל מו"לות עצמאית: שלוש או ארבע הוצאות טובות לא מצטברות לכדי שוק ספרותי. רוב ההוצאות העצמאיות שהיו, מחצית מניותיהן נמכרו להוצאות גדולות – אחרות נמצאות על סף פשיטת רגל וכמובן: הן לא משתתפות בשבוע הספר.

 

ומה אתכם?

אנחנו לא משתתפים בהילולת שבוע הספר. מקומו של הספר בארץ – עד לשינוי המגמות, יהיה בחנויות עצמאיות, במקומות הלא-קונבנציונלים; באינטרנט, במועדון קוראים, בין קבוצות קריאה עצמאיות וקהילות ספרותיות שקמות.

 

למי שהולך לשבוע הספר, אנא מסרו ד"ש לשרת התרבות, לאותם סופרים נצחיים וכל מי שבא לעשות הון כספי או פוליטי. ד"ש לסובייקטים המכונים "מוכרנים" ולעורכי ההוצאות הגדולות שלפחות במשך שבוע אחד בשנה עושים את עצמם אינטלקטואלים קוראי ספרים. מכאן הנימה הפרודית היפה.

 

למעשה, אולי כן ניגש יום אחד, כדי לתעד את המתחולל. שיידעו שחיי המו"לות בארץ היום מתגלמים בשילוב בין טבלאות אקסל, בסט-סלרים אמריקאים עם אותה נוסחה שחוקה, והוצאות מחודשות של ספרות רוסית של הסבים מהמאה הקודמת.

 

איך תשתלבו בנוף הזה?

בימים אלה הקמנו את זיקית – לפי השם הזה, שמקורו בחיה רבת פנים שלב אחד פועם בה – אנחנו באים לטייל יחד עם הקורא בבחירות בלתי צפויות: חשוב לנו מימד ההמצאה; חשובה לנו הקריאה כהרפתקה; חיונית עבורנו ההתעסקות עם כל הנושאים הזנוחים בסביבתנו השמרנית.

 

איזו ספרות אתם עתידים להוציא לאור?

אנחנו נוציא ספרות גותית, ארוטית, עכשווית, ויקטוריאנית, ספרות מהקומונה הצרפתית; רשימות מסע או ספרי הומוריזם ספרותי.

המכנה המשותף בין הספרים הוא שמדובר ללא יוצא מן הכלל ביצירות מופת קטנות, ומכיוון שאנחנו תופסים ספרות כמימד נוסף של חיי הנפש, תפקידן למלא את מלאכת ההוצאה לאור בשמחה ובהתפעלות.

 

אתם צפויים להוציא לאור גם ספרות מקור?

בהחלט, אנחנו מאמינים שכל מוציא לאור צריך לשאוף לפרסום ספרות מקור –כלומר, ספרות ישראלית ופלסטינית.

עם זאת, שנות האמברגו הספרותי בארץ גרם לכמה תופעות מדאיגות שלדעתנו עשו נזק גדול ליצירה המקומית: רוב הספרות שמתקבלת על ידינו היא ספרות "מקצוענית"; מעין ריאליזם שנכתב על ידי מקצועני כתיבה שמחקים צורות ספרותיות שתוקפם היה רלוונטי בתקופות אחרות; החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-19 ועד שנות העשרים של המאה העשרים. כך מתקבלים ספרים עם כל מיני עלילות, דמויות, סיפורים ומטענים פסיכולוגיסטיים שנשמעים כולם דומים זה לזה.

אנחנו מעוניינים בספרות מודרנית, וברגע שמיטב המודרניזם הספרותי לא תורגם לעברית, התוצרים המקומיים עונים לסגנונות שפחות מעניינים אותנו.

 

נוסף על כך, הרבה מהספרים עוברים תהליך שבארץ מכונה "עריכה". לא עריכה לשונית אלא עריכה "פעילה". זהו דבר משונה מאד ושיטת עבודה שמרמזת על התייחסות העורך לנוסחה מוכתבת מראש, התייחסות לדבר "הנכון". נראה שהרבה מהסופרים שוכרים אדם שמזיז, מלטש, משנה, מציע; אפילו כותב את ספרם.  עורכים המתעסקים עם צורתו של הספר. אם נצא מתוך הנחה שספרות היא צורה – הרי שסופר שאינו אחראי על הצורה של ספרו, לא יכול להיחשב סופר. אולי הוא "סופר חלקי" – אבל לא סופר במלוא המובן. מיותר להוסיף שהעורכים הופכים כל ספר לאותו ספר, למוצר מתועש ומוכר – דבר שממנו אנחנו רוצים ממש לברוח.

 

מהרצון הזה הגעתם גם להקים את ההוצאה?

אני ושירה (שירה חפר, עורכת ספרותית וממייסדי הוצאת "זיקית") הוצאנו ביחד ולחוד מעל חמישים ספרים; מחציתם ספרים ממיטב הספרות הלטינו-אמריקאית; אחר כך התמקדנו, בקונסטלציות שונות, בספרות חשובה מרחבי העולם.

אנחנו פועלים בתחום המו"לות, התרבות, המוזיקה, העיצוב והיצירה זה שנים רבות. כעורכים ספרותיים אנחנו נצמדים לחלומו המקורי של העורך: 1- לבנות קטלוג ספרים שנאמן לגישה ספרותית קוהרנטית. 2- לבנות קהילה ספרותית סביב הספרים שלנו. כל השאר יהיה פועל יוצא משתי הנקודות הראשונות.

 

 איזה תהליך אתם מעבירים את היצירות שעתידות לראות אצלכם אור? כיצד הוא שונה מתהליך שעוברות יצירות בהוצאות אחרות?

אנחנו הקמנו פלטפורמה חדשה – מעין חזית ספרותית. אנחנו מאמינים שאם לא תהיה תחלופה דורית במו"לות המקומית, עתידה של התעשייה הזאת הוא המוות הסופי. לפיכך אנחנו נעזרים באנשי מקצוע חדשים, רעננים ובעלי תשוקה וחדוות עבודה. אנחנו רוצים להיות דינמיים, להתאים כל מתרגם לכל ספר, לעבוד עם המתרגמים, עורכי הלשון, המעצבים והמעמדים בגובה העיניים; כולם אנשים יוצרים.

 

נשמע שאתם מציבים לעצמכם שאיפה, שהיא גם אתגר גדול.

דעתנו יכולה להשתנות. אנחנו אוהבים לקרוא ספרים ועדיין מתרגשים מתהליך העבודה. אנחנו לא בורחים מהעבודה הקשה, ובמקום  "אאוט סורסינג", אנחנו משתדלים לעשות "אין-סורסינג". עם זאת, סטנדרט העיצוב וההדפסה שלנו הוא הקפדני ביותר. ספר מודפס בעידן הדיגיטלי צריך להיות אובייקט נחשק, חפץ שמפתה אותך לבוא אתו במגע. כאלו יהיו הספרים שלנו.

מדוע החלטתם להשקיע במתכונת של תפוצה מצומצמת? כיצד אתם יוצרים קשר עם קהל היעד של ההוצאה?

אנחנו פעילים בתוך רשת של מוצאים לאור ברחבי העולם – זו לא פעולה בוואקום או המצאה שלנו. אנחנו פועלים מלמטה למעלה. בונים מועדון קוראים, רשימת תפוצה טובה, אתר; נפעל ברשתות החברתיות – נייחצ"ן את ספרנו בצורה רחבה – אנשים מעריכים את העבודה שעשינו עד כה והמעגלים הללו מוסיפים לגדול. אנחנו נארגן השקות, מסיבות והתרחשות סביב כל אחד מספרי זיקית.

אנחנו אוהבים את המושג "חדש". בשביל זה אנחנו כאן, להיות סכוני תרבות ולהביא ספרות חדשה. לחגוג אותה – כי היא לא מסמלת דבר פרט לדבר הבא: את החיים.

מודעות פרסומת