"לא נראה שלאנשי רוח יש איזושהי השפעה"

ניב קפלן, מחבר המותחן המצליח "היעלמות", מודאג מהקושי של סופרים להתקיים, אך מאמין שהבעיה משנית לעומת קשרי ההון שלטון במדינה. מעוניין להשמיע קול נגד השחיתות, אך לא כסוֹפר ולא מעל דפי העיתונות. ראיון על יחסי ספרות ופוליטיקה

(פורסם במקור ביוני 2013)

מצב רוחו של ניב קפלן מרומם במיוחד כשאני מתקשרת. זה עתה קיבל הודעה שרומן הביכורים שלו, המותחן "היעלמות", מחולק כשי לחמש מאות סוכני נסיעות. לדבריו, הצלחתו של הרומן, שבימיו הראשונים אף נמכר במאה עותקים ליום, הפתיעה גם אותו: "כתבתי את הספר לראשונה באנגלית, כשהגעתי ללוס אנג'לס… הספר הזה שכב במגירה חמש עשרה שנה, עד שלפני שנה מישהו הכיר לי את הוצאת רימונים".

במרכז הרומן תעלומת היעדרותה של מתנדבת המגיעה לקיבוץ, ונעלמת במהלך אחד מטיוליה עם בן זוגה הקיבוצניק. החיפושים אחר הנעדרת מתחדשים בעקבות גילוי פילמים עם תמונתה בפשיטה שעורך צה"ל בלבנון, ומתגלגלים בהמשך לכדי חשיפת תרגיל עוקץ של התעשיות הביטחוניות. לדברי קפלן, עלילת הרומן שואבת במידה ניכרת מסיפור חייו שלו: הן כקיבוצניק לשעבר, מקיבוץ איילת השחר, והן כאיש הייטק בהווה, שעבד בין היתר בתחום הלייזרים והאלקטרו- אופטיקה בארצות הברית. כמו כן, ברומן גלומים לדבריו אלמנטים ביוגרפיים- "פן משפחתי, בגידה של האבא שהיה מעורב בכל המהלך הזה".

ניב קפלן

הרומן יצא לאור ביולי 2012, בשיאו של שבוע הספר על מגוון מבצעיו. אף על פי כן, קפלן מרוצה מהתזמון ומההצלחה לה זכה הספר: "אני רוצה שהספר שלי, בתור ספר של סופר ביכורים, יקבל כמה שיותר חשיפה… ואני מרוצה מהדרך שבה הפיצו את הספר, איך שזה נכנס למבצעים והופץ לחנויות, התגובות החיוביות של האנשים והמבקרים. בישראל יש עדיין הרבה מקום לקרוא ספרים. זה לא משהו שנעלם בגלל האינטרנט או משהו."

קפלן פחות אופטימי לגבי סיכוייו להתפרנס בתחום: "זה משהו מהצד, משהו שהייתי אל"ף מת לחיות ממנו ובי"ת הייתי מעוניין לחיות רק ממנו אבל… אני מבין את הקושי של האנשים שחיים מזה, אם הם מרוויחים ארבעה שקלים מכל ספר."

כסופר וכאזרח, אילו נושאים היית רוצה לראות שמקדמים לקראת הבחירות?

"אני חושב שכל נפנופי הידיים על מה שקורה עם איראן ועם החמאס זה מסך עשן  של הבעיות האמתיות – שחיתות והון שלטון בתוך המדינה. אלו בעיות שנובעות משכבה מאוד מאוד קטנה של אנשים ששולטת למעשה ברב המשק, שמכתיבה את הדברים מאחורי הקלעים בלי שאף אחד יודע ורואה- ועוברים על זה לסדר היום! מצד שני אני רואה בארגון שבו אני עובד, שזה ארגון ענק, לא מסוגלים לחתום על שיתוף פעולה עם ארגון אחר בגלל הפחד מהממונה על ההגבלים העסקיים. אני כבר שנה שלמה מפסיד כסף ומצד שני רואה שכל אחד נוהג כפי שהוא רוצה. אני לא מבין, זה משהו שפשוט הורס את המדינה, מה שראשי ממשלה ושרים מרשים לעצמם, בעוד שהאיש הקטן סובל מתחת לעול של הנושים וההגבלים."

מה לדעתך יכול לעזור לפתור את הבעיות?

"אני חושב שצריך לקום מנהיג, שקודם כל טובת המדינה תהיה לפני טובתו האישית ולא ההפך. תהיה שקיפות. זה יאזן את הדברים ויאפשר למעמד הביניים, שהוא המעמד שמחזיק את המדינה הזאת, כוח ויכולת לשנות.

בסינגפור לדוגמה משלמים מס הכנסה 19% אבל הגבייה היא 100%. מי שלא משלם – מיד נכנס לכלא. פה צריך לשלם 50% אז כולם משקרים וגונבים ועובדים על העולם… אגב, סינגפור כשהיא הוקמה לקחה את מדינת ישראל כמודל להקמת מדינה. המורים אצלם נחשבים לטופ של השכר, או לפחות איפה שהוא בפסגה. אז למה זה לא חשוב לחנך את הילדים? למה כל המשפטנים והכלכלנים צריכים לקחת לנו את הכסף, בעוד שמורים ומחנכים בקושי גומרים את החודש?!"

גם אנשי ספרות בקושי גומרים את החודש.

"על זה אני לא מדבר, בואי נגיד שזה לרוח! זה חשוב, כמובן.(מנמיך את קולו) לי כמי שמתעסק בזה זה מאוד- מאוד חשוב. אבל אני לא יכול לבוא בדרישה לפתור בעיות שהן יחסית מינוריות לדברים האמתיים שקורים.

אתה רואה פוליטיקאים בשטח שיכולים לקדם פתרונות לבעיות?

"אני מאוד מתלבט. הרבה דברים שאומר אלדד יניב מוצאים חן בעיניי, מצד שני הוא מדבר רק על השחיתות, שיש בזה את היתרון של להעלות את הדברים מול הציבור, אבל אני לא חושב שיש לו מצע. מרצ – יש להם רעיונות טובים וסוג של אידיאולוגיה, אבל לדעתי הם חלשים מדי לעשות שינוי אמיתי. יאיר לפיד – יש לו אינטרס אחד וזה להיות שר, ואני לא סומך עליו.

ביבי לא בא מחשבון מבחינתי, הוא וכל החבורה שלו. את ביבי מעניינים רק טובתו האישית, והכוח והשררה שהוא מקבל מעצם היותו ראש ממשלה. אני רואה את עצמי אפילו מצביע לאולמרט- עם כל הדברים שיש נגדו, לפחות אולמרט הוא בן אדם שנראה שטובת המדינה חשובה לו מטובתו האישית. אפילו השחיתויות שהוא מואשם בהן, לא ראיתי פעילות מושחתת מזו של ביבי.

להגיד לך שיש היום מישהו –את האמת? אני לא יודע. אני בהתלבטות מאוד מאוד גדולה מה לעשות ולמי להצביע. "

לקראת הבחירות נתקלנו בקולות רבים של אנשי רוח בנושאים פוליטיים. איזה קול לדעתך אנשי רוח מייצגים בשיח של הבחירות?

"לדעתי אנשי רוח וספרות צריכים לתת איזשהו טון במדינה אבל אני חושב שהנטל הכול כך גדול שיש היום, הנטל הכלכלי, מבטל את הכול בשישים. גם כשסופר כמו עמוס עוז קם ומדבר – לא נראה שמישהו סופר אותו. לא נראה שלאנשי רוח יש איזושהי השפעה, וגם אם כן זו לא השפעה גדולה, הרבה פחות מההשפעה שהייתה להם פעם. הכול פה זה חומרי, נדל"ן, הכול זה קומבינות."

איך זה היה כשלאנשי רוח הייתה השפעה על השיח של הבחירות?

"היו אנשי רוח בעבר שנתנו טון, קול למדינה. אני חושב שבתקופה של הקיבוצים היו עוד אנשים שמישהו ספר אותם, ובתקופה של הקמת המדינה התפרסמו מאמרים בעיתונים כמו 'הארץ', 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות'. אז אם היית רואה מאמר של סופר, הייתה לזה משמעות. היום כשאתה נכנס לאינטרנט אתה מופצץ בכל כך הרבה דברים, אתה כבר לא רואה את הקולות האלה."

אילו קולות אתה כן רואה? אילו של ההון שלטון?

"בהחלט, את הכוח של ההון שלטון – הוא שולט בעיתונות, הוא מיוצג על ידי העיתונות. ידיעות אחרונות מנהלים את הקולות האלה. לפחות לפי ששמעתי לנוני מוזס יש יותר כוח מאשר לביבי. "

באופן כללי, לדעתך זה ממקומם של סופרים לעסוק בפוליטיקה, להשמיע את הקולות הללו?

"ממש לא. סופרים צריכים לתת משהו טהור, משהו שנטול מאינטרסים. סופר זה אחד שמעביר את המסר שלו, את היצירה שלו לעולם כדי שאנשים יקראו. אני לא חושב שהוא צריך לכתוב משהו עם אינטרס מאחוריו."

ופוליטיקה מבחינתך זה אינטרס?

"בוודאי! פוליטיקה זה הכול אינטרסים: ההוא יקדם את ההוא כי ההוא יעזור לו במשהו אחר. אני חושב שסופר צריך להיות מעבר לזה. הוא כותב את האמת שלו. הספר צריך לבוא מתוכך ולא כדי לקדם אינטרס, של מישהו אחר, של איזושהי מפלגה, כי אחרת אתה לא סופר. אני כתבתי את הספר שלי כי זה היה משהו שאני רציתי לכתוב."

והיכן אתה כן מרשה לעצמך להתבטא ולהגיב?

"כשהוצאתי את הספר אמרו לי שאני חייב לפתוח דף בפייסבוק, ופתחתי. אני נדהם מהקושי ומהסבל של אנשים שכותבים שם על מה שקורה עכשיו עם התנהלות הקברניטים במדינה. ההתבטאויות של ביבי למשל – רק אתמול סיים פעולה בעזה, אבל בגלל שבממשלה אף אחד לא עוזר לאנשים בשדרות שהבית שלהם הופגז, הם נשארו עד היום בלי פתרון. עכשיו זה לא משרת את האינטרס הפוליטי שלו בבחירות, אז החבר'ה האלה יכולים להישאר עוד שנה בלי בית.

בן אדם כמו אריה דרעי שיצא אתמול מהכלא – כאילו לא קרה כלום, מותר לו להגיד הכול. חבר העמים הרוסי, אולי העלייה הכי חשובה שהייתה בתולדות המדינה, מתייחס אליהם כמו לזבל. יותר מזעזע שאותם אנשים יקבלו בין 14-15 מנדטים בכנסת הבאה, וכמו תמיד יקבלו את המשרדים שלהם בממשלה, וימשיכו להוציא כספים עבור הישיבות שלהם, וימשיכו להתעלק על המדינה, לא יעבדו ולא יעשו צבא, ומעמד הביניים ימשיך לסבול והכול בסדר.

הכול עולה באינטרנט, בפייסבוק. זה  דברים שאנשי כותבים, אתה מסתכל על זה ולא מאמין על ההתנהלות."

אתה חושב שהפייסבוק מחליף כרגע את העיתונות בתור הספירה הציבורית שממנה יבוא השינוי?

"לדעתי הפייסבוק זה כלי מאוד חזק. שוב, אין לי מושג לכמה אנשים זה מגיע. אני רק יודע שעליי זה מאוד משפיע, מה שאני קורא בפייסבוק."

מודעות פרסומת