סקס, סמארטפונים ולימוזינות; ביקורת על "חשופה לעיניך"

"את חושבת על קשירות ועל כאב. אני מדבר על חילופי כוח בהסכמה"

גידאון קרוס, מתוך "חשופה לעיניך", עמ' 249

(פורסם במקור ב-25.12.12)

מסתמן שלא ניתן לדבר על "חשופה לעיניך" מבלי להזכיר באותה נשימה טרילוגיה עצומת מכר אחרת, ודומה מבחינות רבות: "חמישים גוונים" מאת הסופרת האמריקאית אי. אל ג'יימס. ההשוואה בין השניים מתבקשת: שלושה חודשים בלבד לאחר שהתרגום ל"חמישים גוונים של אפור" נחטף ממדפי חנויות הספרים בישראל, מצטופף לצדו התרגום לספרה של סילביה דיי, שהיה הראשון להדיח את אנסטסיה סטיל וכריסטיאן גריי מרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. ההשוואה בין היצירות עולה גם ברמת התוכן: מדובר בסיפורים על אובססיה של נשים צעירות לגברים יפים, אפלים ובעיקר עשירים יותר מהן. בשני הרומנים באה האובססיה לידי ביטוי במערכת יחסים אכזרית, נצלנית ומינית במיוחד המבוססת על יחסי שולט- נשלט בין בני הזוג, כמובן בהסכמתן המסויגת של הנשים.

מבחינה ז'אנרית מדובר ברומנים רומנטיים, והכריכה האחורית אינה מהססת להצביע עליהם ככאלה. באופן אישי אני קצת מסתייגת מהסיווג, שמייחס לרומנים פונקציות פטריארכליות כמו הכפפת נשים לתפישות שמרניות. זוהי הגדרה מיושנת, שאולי יפה לתקופה שבה רומנים מסוג זה נמכרו בפרוטה, אבל רחוקה מאוד מהכרה במקום המשמעותי שהז'אנר משחק כיום בספרות הפנטסיה, הנוער והמבוגרים.

יש לציין שמיטב המוסכמות של הרומן הרומנטי אכן באות בשני הספרים לידי ביטוי. יש דמות גבר יפיפייה ומסתורית, אך דוחה לחלוטין בכל היבט אחר, שמתקשה לפתח זוגיות יציבה בגלל סיבות אישיות. יש דמות אישה צעירה וחסרת ביטחון, שנוטה לפסיביות ולהתעלפויות מרובות, ונמשכת לאותו גבר בכבלים של תשוקה וייאוש. יש היררכיה חברתית, שבאה לידי ביטוי בריבוי ממון אצל הגבר, לעומת מעמד כלכלי נמוך אצל האישה (סטודנטית או מתמחה). יש אפילו שפה לא תקנית ודלילה, מרובת סימני קריאה ושמות תואר קיצוניים (מהמם, מדהים, מושלם) שנועדה לפצות על היעדר רגשות אותנטיים אצל דמות האישה המספרת, כמיטב המסורת של הרומנים הרומנטיים המסורתיים. לסיכום ישנו תהליך, שבסיומו הגבר נפתח אל בת זוגו ומשיב לה אהבה. כל זה כמו מתנהל ביקום מקביל, נטול היסטוריה, נטול פוליטיקה ונטול נורמות בסיסיות ביחסי עבודה- שבו הגבר והאישה הם, מילולית, הדמויות היחידות בהתרחשות.

אבל אותו "יקום" שבו מתרחשת עלילת הרומנים הרומנטיים עבר לא מעט תהפוכות. בראש ובראשונה, יציאת הנשים מ"הבית" ומעברן לחיים והתנהלות בעולם דומה לעולם הגברי- עולם אמריקאי קפיטליסטי של תאגידים וביצועים, של מסיבות קוקטייל ולבוש מחויט. בעולם הזה אין משמעות רבה למעמדה הכלכלי של האישה, שכן הוא נתון לשינוי ולקידום. בנוסף, הפסקת החיפוש אחר אהבה, בית וילדים, כדי כך שהמילים הללו אינן מצוינות בגוף הספרים. לחילופין, החיפוש מתנהל אחר מין מספק, או "זיון פרוע", בדיוק כפי שמחפשים בני המגדר הגברי. על רקע זה מובנת גמישותן של גיבורות הרומנים לנסות "סקס אחר", מין שהוא אומנם מאוד יוצא דופן, אבל עדיין כרוך בהסכמתן ובגבולות שאותן הן מוכנות ולא מוכנות לחצות.

"חשופה לעיניך" הוא רומן מתעתע, בדיוק מכל הסיבות שצוינו כאן. הוא מתחיל כמו רומן רומנטי מהסוג הזול ביותר: הגיבורה שלו, אווה טרמל, מתהלכת בעולם על עקבי הסטילטו שלה מתוך התמקדות בהופעתה החיצונית, אותה היא מתארת בשמות תואר ריקים כמו "מהמם", "מדהים" ו"מופלא". ביומה הראשון לעבודה היא כמעט ומתעלפת למראה הבוס שלה, גידאון קרוס, גבר מרהיב ביופיו וחלאת אדם מכל בחינה אפשרית. רק כדי לסבר את האוזן: בפרקים הראשונים מספיק אדון קרוס להטריד את אווה אינספור פעמים הן מינית והן בצורה מאיימת, להפריע לה בשגרת העבודה החדשה במשרד, לכלוא אותה במרחבים סגורים, לחדור לפרטיותה באמצעים שלא היו מביישים אשפי סייבר טרור ולבסוף לבצע בה מעשה מגונה- כל זה עוד לפני שהסכימה לקיים אתו מערכת יחסים, ואף התנגדה לה בתוקף.

ההתנגדות של אווה חוזרת ומתעצמת לאורך הרומן, באקט שנהפך למרכז ההתרחשות ולמוקד עניין מרכזי. היא מסרבת בעקשנות לקיים מערכת יחסים עם גידאון, וגם כשהיא לבסוף מסכימה- היא מוכנה שזו תתקיים רק בתנאים שהיא הכתיבה מראש. תנאים שדורשים מבן זוגה להעניק לה תשומת לב, להימנע מחברת נשים אחרות ואפילו, רחמנא לצלן, להיות רומנטי. כשהוא אינו נענה לאותם תנאים, היא איננה מהססת להתעמת אתו, לתבוע ממנו אינטימיות או פשוט להסתלק. התגובות שלה מצליחות לבלבל את הגבר הרודני, הרכושני וההפכפך, שמתקשה בצורה מעוררת רחמים להשתלט על יצרו- כמו ילד קטן שמתקשה לשלוט בשלפוחית השתן. גידאון מנסה אפוא להשתנות למען אווה. כתוצאה מכך יחסי הכוח מתהפכים ובמסגרתם אווה היא שקובעת את מהלך העניינים ואפילו את המתרחש בחדר המיטות. למעשה קטעי הסקס הטובים ביותר ברומן, ויש לא מעט כאלה, מיוחסים לרגעים שבהם אווה נוטלת את השליטה ומותירה את גידאון מבולבל, קצר נשימה ומתחנן לעוד.

אין ספק שבכך עדיפה אווה טרמל בהרבה על דמותן הפסיבית, התלותית והמשעממת של גיבורות רומנטיות דוגמת אנסטסיה סטיל. חבל רק שהטיפול בה אינו עקבי, והכתיבה המרושלת בגוף הטקסט אף מנסה לייחס לה מניעים נסתרים וסותרים. התקשיתי מאוד להאמין לאווה כשדחתה בתוקף את "חיזוריו" של גידאון, ואף הזהירה אותו בל ייצור עמה קשר בעתיד, ובמקביל הצהירה בינה לבין עצמה שהיא "מעריצה אותו" ו"נהנית מכל הדיבורים האלה". ההנאה מגבר שפוגע, מעליב ומטריד אותך בטלפון היא מבחינתי בגדר פנטזיה גברית ותו לא. באותו אופן נמאס עליי בשלב מסוים מנהגה של אווה "לוותר" לגידאון על מגוון מעלליו ואף להיענות לו מבחינה מינית בכל פעם שהוא מנשק אותה. המנהג התמוה הזה, שנגוע בנטייה מסוכנת להרס עצמי, נהפך לסוג של מעגל קסמים ברומן ומונע מהדמויות התמודדות ישירה וכנה זו עם זו.

bared2u

"חשופה לעיניך" פונה לקהל שמרן מזה של "חמישים גוונים", ועל כן גם הסקס שהוא מציג מתון יותר, פומבי פחות ונרתע מכל נטייה מינית חריגה או סטייה. לעתים הרתיעה היא מילולית, ונוכחת בטקסט דרך אזכור טראומה מינית זו או אחרת של הדמויות מילדותן. על פניו דווקא בכוחה של בחירה שמרנית זו לעשות את הרומן אמין ונגיש יותר. בפועל, מדובר בבחירה אירונית ברומן שמכיל סצנות סקס רבות מספור, פגישות עם פסיכולוגים ודמות משנה ביסקסואלית.

זאת ועוד, גם הסצנות שמצאו את דרכן לרומן מזכירות יותר פורנו רך מאשר ארוטיקה ספרותית, בעלות פירוטכניקה מושלמת שתחילתה בזקפה בלתי פוסקת, המשכה בהתנפלות חייתית וסיומה בשיא עוצמתי, קולני ורטוב במיוחד. חיי מין שכאלה, לא זאת בלבד שאינם מוכרים לרבים במציאות אלא שאינם מאתגרים את הדמויות בשום שלב. יתרה מכך, המוכנות המופלאה של הדמויות לקיים סקס בכל מצב היא כה גרוטסקית, שבשלב מסוים גם הן עצמן מתבדחות עליה ("זה נראה כאילו נוצרת בשבילי, אווה!"). גם על רקע זה מעניין לראות כמה סצנות מעטות של אינטימיות קיימות ברומן, ועד כמה אלו שקועות בטון מלודרמטי של זעם, דמעות ועוד מין. מלאכותיות זו מסבירה מדוע בשלב מאוחר יותר בהתרחשות "מתייאשת" המחברת מתיאורי המין החוזרים על עצמם ומסכמת אקטים של הדמויות בפעלים מתמצתים כמו "התעלסנו" או "הזדיינו", בהתאם לאופייה המיני או הרומנטי של ההתרחשות.

לסיכום- "חשופה לעיניך", הראשון בטרילוגיית "קרוספייר" מאת סילביה דיי, הוא רומן רומנטי ארוטי שמתאים עצמו לרוח התקופה, וטוב שכך. הפנטסיה הרומנטית שהוא יוצר מתמקמת בבנייני התאגידים במנהטן ומקיימת מאזן מעניין ביחסי הכוח המגדריים והחברתיים, שנעדר מיצירות דומות דוגמת "חמישים גוונים". זהו מאזן שתורם גם לאופייה המיני של ההתרחשות והופך את הרומן כולו לקולח ומהנה. אף על פי כן, כתיבה רהוטה והקפדה על קוהרנטיות היו מצילים את הרומן ממכשלות בסיסיות יותר, כגון מלאכותיות, חזרתיות ופשטניות בתיאור הדמויות וההתרחשויות.

מודעות פרסומת