הכוכבים נסתרים הלילה. העננים ירדו תחת לפסגת ההר והאופק מחובק בזרועותיהם האפורות והצמריריות. אני יורדת מהרכבל, ולאחר קול הנקישה החד לא נשמע דבר- לבד קולות הפיצוץ העמומים שבמרחק, ואחריהם הדהוד קריאות העורבים. אני מוציאה את הז'קט שדחפתי בדקה התשעים לתיק ולובשת אותו, מביטה סביב ומשחזרת מהזיכרון את הדרך שבה עליי ללכת.
הכוכבים נסתרים הלילה. העננים ירדו תחת לפסגת ההר והאופק מחובק בזרועותיהם האפורות והצמריריות. אני יורדת מהרכבל, ולאחר קול הנקישה החד לא נשמע דבר- לבד קולות הפיצוץ העמומים שבמרחק, ואחריהם הדהוד קריאות העורבים. אני מוציאה את הז'קט שדחפתי בדקה התשעים לתיק ולובשת אותו, מביטה סביב ומשחזרת מהזיכרון את הדרך שבה עליי ללכת.
לקריאת המשך הסיפור לחצו כאן
מאת: אור רוזנברג
אוהבת לקרוא ספרים ולפעמים גם אוהבת לכתוב אותם. ספר הביכורים שלי עובר בימים אלה עריכה ספרותית
הצג פוסטים מאת אור רוזנברג