"אמריקנה" והיקיצה מהחלום האמריקני

ספרה החדש של הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה הוא האישי ביותר שכתבה עד כה, ומשלב בהצלחה בין סיפור התבגרות שובה לב והגיגים חדים על גזע ואחרוּת. זכרו את משב התקווה הזה כשנשיא או נשיאה לבנים יכנסו לבית הלבן

ספרה החדש של הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה הוא האישי ביותר שכתבה עד כה, ומשלב בהצלחה בין סיפור התבגרות שובה לב והגיגים חדים על גזע ואחרוּת. זכרו את משב התקווה הזה כשנשיא או נשיאה לבנים יכנסו לבית הלבן

אז המון אנשים, לא שחורים ברובם, אומרים שאובמה אינו שחור. הוא דו-גזעי, רב-גזעי, שחור-ולבן, הכול חוץ משחור, כי אמו לבנה. אבל גזע הוא ביולוגיה; גזע הוא סוציולוגיה. הגזע חשוב בגלל הגזענות. והגזענות אבסורדית כי היא מתייחסת למראה החיצוני… באמריקה אין לך זכות להחליט לאיזה גזע אתה שייך. מחליטים על זה בשבילך. ברק אובמה, שנראה כפי שהוא נראה, היה צריך לשבת באחורי האוטובוס לפני 50 שנה

(עמוד 354)

"אמריקנה" אמור להיות רומן ברוח התקופה, אלא שבמועד פרסומו בעברית הוא כבר רומן תקופתי, מונומנט לרוח הליברלית שפתחה את חרצובות לשונה של אמריקה בדיון על הגירה וגזע עם היבחרו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית. עם זאת, קשה שלא להתרגש מהלהט שבה הוא מתאר את היבחרו של מועמד שחור עור לבית הלבן, כשם שקשה להכיל חלק מהחוויות הטראומטיות שעוברות על הגיבורה שלו כמהגרת ניגרית בארצות הברית.

זהו הרומן האישי ביותר מבין ספריה של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, מחברת "היביסקוס סגול" ו-"חצי שמש צהובה". בעוד עלילת ספרים אלה מתרחשת בניגריה, ארץ הולדתה של הסופרת, הרי ש-"אמריקנה" נטוע ברובו בארצות הברית, אליה נאלצה גם אדיצ'יה עצמה להגר במהלך לימודיה באוניברסיטה. שמה האמצעי של הגיבורה איפמלו הוא "נגוזי", כשמה של אדיצ'יה, וגם היא עוסקת למחייתה בכתיבה על נושא שלא היה רלוונטי עבורה בארץ מוצאה – גזע וגזענות.

בהרצאה הפופולרית שנשאה בכנס TED, "הסכנה שבסיפור יחיד", סיפרה אדיצ'יה ליותר מעשרה מיליון צופים ברשת: "קודם להגעתי לארצות הברית, מעולם לא הגדרתי את עצמי ביודעין כאפריקאית. ואולם בארצות הברית, כל פעם שאפריקה הוזכרה אנשים פנו אלי, ללא קשר לכך שלא היה לי שום מושג על מקומות כמו נמיביה. אבל החלטתי לאמץ את הזהות החדשה, ובמובנים רבים אני חושבת על עצמי כיום כאפריקאית". באותה הרצאה אמרה אדיצ'יה כי "הסיפור היחיד" על אפריקה מקבע סטריאוטיפים: "והבעיה עם סטריאוטיפים היא לא שהם חסרי אמת, אלא שהם בלתי שלמים. הם הופכים סיפור אחד להיות הסיפור היחיד".

"אמריקנה" מנסה אפוא להלך בין הטיפות. זהו בה בעת ארכיון של בלוג פיקטיבי שכתבה הגיבורה על חווית ההגירה, תחת הכותרת "בלוגזע", וגם סיפור התבגרות העומד בפני עצמו, על אהבת נעורים בין תלמידי תיכון בניגריה, שחווה נתק בשל עזיבתה של איפמלו לארצות הברית. אהבה, השואפת לפרוח מחדש עם שובה של איפמלו לניגריה, לאחר יותר מעשור.

שני חלקי הרומן מתייחסים זה לזה כל העת – הבלוג מאזכר חוויות אנונימיות מחייה של איפמלו, לא תמיד בזהירות מספקת, והדמויות האחרות תוהות על "ההשתלחות הצינית" וה"התרסה" בהגיגיה האינטרנטיים של הגיבורה. עם זאת, בעוד העלילה ברומן מזכירה לפעמים יתר על המידה את התסריטאות האמריקנית הקיטשית, דרך שיבוץ איפמלו באירועים היסטוריים משמעותיים, מצליחים הפוסטים המשולבים מהבלוג להיות מקוריים ומעניינים יותר. אדיצ'יה כתבה אותם בעין חדה וחסרת רחמים, תוך שימוש בלא מעט הומור שחור. בין היתר, היא בחרה בנושאים כגון הסיבה בשלה לכאורה נשים שחורות מעריצות את ברק אובמה (הוא נשוי לאישה שחורה) והמדרג הגזעי בארצות הברית (הלבנים הליברלים דוברי אנגלית- אמריקנית למעלה, האפרו-אמריקנים בתחתית).

אז בקולג' היה לנו מרצה אורח, ובת אחת מהכיתה לחשה לאחרת "אוי אלוהים, הוא נראה כל כך יהודי" בחלחלה, חלחלה ממש. כאילו שיהודי זה דבר רע. לא הבנתי את זה. ככל שיכולתי לראות האיש היה לבן, לא שונה בהרבה מבת-כיתתי עצמה. יהודי היה בשבילי משהו מעורפל, משהו תנ"כי. אבל למדתי מהר. בסולם הגזעים של אמריקה, תבינו, יהודי הוא לבן אבל גם כמה שלבים מתחת ללבן

(עמוד 194)

מאז שהתרחשו האירועים ברומן, אובמה כיהן כנשיא ארצות הברית במשך שמונה שנים. בנובמבר 2016 יירשו את מקומו מועמד או מועמדת לבנה, שכנראה יסללו את מקומם ללב הבוחרים באמצעות הבעת שאט נפש מהתבטאויותיו הגזעניות והמיזוגניות של דונלד טראמפ. למרבה הצער, המועמד גם עשוי להיות גם טראמפ עצמו, הפוליטיקאי שקורא לגירוש מהגרים מקסיקנים ולא דוחה את תמיכת הקו-קלאקס-קלאן.

האם התקווה הגדולה שעולה מ-"אמריקנה" התחלפה בינתיים בארצות הברית בשנאה ובפחד? על פי הרצאתה של אדיצ'יה, יתכן ומדובר בסימנים להשתלטותו של "הסיפור היחיד": "התוצאה שלו היא בכך שהוא גוזל מאנשים את כבודם הסגולי. הוא גורם לכך שההכרה בשוויון שיש בין בני אדם הופכת להיות קשה יותר. הוא מדגיש כמה אנו שונים זה מזה במקום להתרכז במה אנו דומים זה לזה". נותר אפוא לקוות שכמו ב-"אמריקנה", האהבה היא שתנצח ותגבור על תלאות הזמן, גם בקלפי.

לקצת הפוגה בבחירות המקדימות בארצות הברית –ממים ספרותיים הולכים לבחירות

ציון: 3/5

"אמריקנה", מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. מאנגלית: גיל שמר. הוצאת מחברות לספרות, 2015. 494 עמ'

כולם מדברים על נתניהו, אף אחד לא מדבר על תרבות

על ההיעדר הכמעט מוחלט של מצע בנושאי תרבות בבחירות 2015, ולמה לאנשי תרבות צריך להיות אכפת • וגם: הזמנה להרצאה בכנס ״עולמות״ שייערך באפריל

על ההיעדר הכמעט מוחלט של מצע בנושאי תרבות בבחירות 2015, ולמה לאנשי רוח צריך להיות אכפת • וגם: הזמנה להרצאה בכנס ״עולמות״ שייערך באפריל

פחות מחודש נותר עד לבחירות 2015, זמן להחליט למי מצביעים. החלטה לא פשוטה, בהתחשב בכך שמצעי בחירות פורסמו רק באופן חלקי על ידי המפלגות השונות, שמעדיפות להתמקד בינתיים בסרטוני בחירות הומוריסטיים ולהימנע מעימותים טלוויזיוניים.

למי יצביעו אנשי הרוח? אם תשאלו אנשים שמכירים אותם רק בגוף שלישי, התשובה ככל הנראה תהיה "רק לא ביבי". אביב גפן קרא "להעיף אותו קיבינימט", עמוס עוז לעג לו באומרו "שאולי בעטתי לו בראש חזק מדי" וחיים באר כינה אותו, את ליברמן ואת בנט "אפסים".

לנתניהו יש כמובן גם לא מעט ידידים ואוהדים בקרב אנשי הרוח, כשם שיש לו בקרב הציבור הרחב. המשותף להם ולמתנגדי נתניהו הוא, על כל פנים, ההתבססות על עמדה פוליטית. תתעלמו מהעובדה שמדובר באנשי רוח, ולא תבינו מדוע העמדה שלהם זוכה ליותר חשיפה בתקשורת מעמדתו של כל אזרח מהשורה, גם אם הוא רהוט הרבה פחות מהזמר או הסופר או המשורר המצוי.

מאפיין נוסף שמשותף לאנשי הרוח הוא העובדה שאף אחד מהם לא דורש מהמועמדים השונים בבחירות מחויבות כלשהי בנושאים הנוגעים לתחום עיסוקם. הם כל כך מאושרים מההזדמנות לומר את אשר על לבם, שלפתע נשכחת מאותו לב המועקה על כך שפרס שרת התרבות ניתן עבור "יצירה ציונית", שפרס לנדאו כמעט הוענק ליצחק לאור וששני שופטים הודחו מוועדת פרס ישראל לספרות.

אפשר להבין אותם. דמיינו לעצמכם כיצד בוודאי ייראה מצע הבחירות של מפלגות כמו "הליכוד", "המחנה הציוני" ו-"יש עתיד"', בהנחה שעוד יטרחו להכין מצע שכזה עד לבחירות. ההשערה שלי היא שמילות המפתח תהיינה "יצירה ציונית" ו-"לייצג את ישראל", תוך הדרה ברורה של יצירות שלא נוצרו על ידי יהודים פטריוטים ושאינן מהוות תעמולה במישרין. מצד שני, כן ברור שיובטח שם, לפחות באופן מופשט, תקצוב נאות אליו משוועים מוסדות תרבות ופקולטות למדעי הרוח, כמו גם הקמת במות וקרנות להפצת היצירות של יוצרים ישראלים בארץ ובעולם.

גל קולות בדרך (מקור: Dave Granlund)
גל קולות בדרך (מקור: Dave Granlund)

למצע בחירות עם אג'נדה תרבותית, מיותר לציין, יש גם אפקט מרתיע. מטבע הדברים משתמעת ממנו איזו כניסה לטריטוריה אסורה, התערבות בתרבות של חופש ביטוי וחופש יצירה. התערבות, שהיא טאבו בכל מדינה דמוקרטית ועל אחת כמה וכמה במדינה בעלת תרבות שיח כה נפיצה.

מצד שני, אלו הם בדיוק הדברים שאנשי רוח מבקשים לגונן עליהם, בכל פעם שהם מתייצבים מול הממסד. הם מנסים לגונן על חופש הביטוי שלהם להשתמש גם בביטויים שנויים במחלוקת, להוקיר באופן אובייקטיבי את אלו מתוכם הראויים לשבח ולהערכה ובה בעת להדיר מתוכם את אלו שאינם ראויים לדעתם להוקרה שכזאת, בשל חשש לפגיעה בכבוד האדם.

בבחירות 2015 ישנה רק מפלגה אחת שסעיף שלם ומפורט במצע שלה נוגע לתחום התרבות. שלא במפתיע, זאת מרצ, אותה מפלגה שבכנסת ה-18 קידמה באינטנסיביות את "חוק הספרים". הסעיף המוקדש בתרבות במצע המפלגה ארוך (ארוך יותר מזה הנוגע לספורט, לדוגמה) ושופע הצעות מעשיות ויישומיות חשובות, כמו חקיקת חוק זכויות יוצרים חדש שיגן על זכויות העובדים בתחום התרבות והאמנות, כמו גם תמיכה מוגדלת בספריות הציבוריות.

כל זה טוב ויפה, ובכל זאת – מרצ אינה מייצגת את כל האמנים באשר הם. לא מובן מדוע לא קיימת לה אלטרנטיבה עבור מצביעים שלאו דווקא מזדהים עם יתר עמדותיה של המפלגה, ועוד יותר לא מובן כיצד אלו שמגיעים מתוך תחום הרוח אינם דורשים אלטרנטיבה שכזאת מהמפלגות האחרות.

השפעה? אולי

״לא נראה שלאנשי רוח יש איזושהי השפעה, וגם אם כן זו לא השפעה גדולה, הרבה פחות מההשפעה שהייתה להם פעם״, כך אמר לי הסופר ניב קפלן בראיון שערכתי איתו לפני כשנתיים ואשר נגע ליחסי ספרות ופוליטיקה. קפלן, שמרבה להתבטא נגד ראש הממשלה בעמוד הפייסבוק שלו, עורך הפרדה בין דעותיו כסופר וכאזרח. הפרדה, שניתן למתוח עליה ביקורת לאור שאיפתו של קפלן ש"יקום מנהיג, שטובת המדינה עומדת לפני טובתו האישית".

ספרות היא לאו דווקא תחום פוליטי, ואין סיבה שתיצבע בגוונים פוליטיים, רק משום שברקע יש תקופת בחירות. זאת גם לא סיבה להימנע מהשמעת דרישות לנבחרי הציבור הנוגעות לאינטרסים חשובים של אנשי הרוח, כשם שדרישות אלו עולות מדי מערכת בחירות מטעם אנשי תחומים כמו מדע וספורט.

בדיוק בזמן לבחירות (מקור: politicalcartoons.com)
בדיוק בזמן לבחירות (מקור: politicalcartoons.com)

אפרופו בחירות, חג החירות הולך ומתקרב ואתו גם כנס ״עולמות״ למדע בדיוני ופנטסיה, שהשנה יעסוק בנושא… עולמות. אני אעביר שם הרצאה בנושא ״העולם שאחרי אפוקליפסת הזומבים״, ביום ג׳ 7.4.15 בשעה 10 בבוקר. לינק לתקציר ולתוכניה המלאה יועלו לעמוד הפייסבוק של הבלוג בהמשך.

מסתבר שהמרצה להיסטוריה של הסיפורת העברית הוא "אנטי-ציוני"

או כך לפחות טוען בתוקף נתניהו. כסטודנטית לשעבר אצל פרופסור אבנר הולצמן, ניסיתי לרדת לעומקו של עניין ולהבין אם זה המרצה האהוב שהשתגע, או העולם כולו

שמונה שופטים פרשו עד לכתיבת שורות אלה מוועדות פרס ישראל, ולמעשה רק שניים נותרו בוועדות לחקר הספרות, הספרות והקולנוע. פלא גדול יהיה אם גם הם לא יפרשו מתפקידם במהלך היממה הקרובה, ופלא גדול עוד יותר יהיה אם הפרס היוקרתי יחולק בסיכומו של  דבר.

הכול התחיל מביטול מינויים של שניים מהשופטים בפרס לחקר הספרות, פרופסור אריאל הירשפלד ופרופסור אבנר הולצמן. את פרופסור הירשפלד אינני מכירה אישית, ולכן אימנע מלהתייחס אליו. אצל פרופסור הולצמן, לעומת זאת, למדתי כסטודנטית בחוג לספרות, במסגרת הקורס השנתי אותו הוא מעביר מזה מאז-ומעולם-פחות-או-יותר בשם "הסיפורת העברית במאתיים השנים האחרונות: מבוא היסטורי".

הדעות לגבי הולצמן במחזור שלי היו חלוקות, אבל לא בגלל הסיבות שראש הממשלה היה מתאר לעצמו. רבים מאיתנו ראו אז את הולצמן כמלומד נוקשה ויודע כל, נטול הלהט "הפוסט-ציוני" אותו מנסים כעת לייחס לו במפלגת הליכוד. הוא היה מגיע לכל שיעור ב-10:15 בדיוק, כשהספרים הרלוונטים מונחים על שולנו ומעביר את החומר בסדר כרונולוגי ובשליפה אנציקלופדית. כל זאת, באופן שאחת הסטודנטיות השוותה לפרופסור בינס, המורה להיסטוריה מסדרת ספרי "הארי פוטר", שממשיך לעסוק בעבודתו כרגיל מבלי לשים לב שמזמן הפך לרוח רפאים.

יש בכך דבר מה קסום. אני מאוד נהניתי לבוא לשיעורים שלו, ללמוד על סופרים קאנוניים שאת שמותיהם הכרתי עד אז רק בשמותיהם של רחובות ולשמוע שפע של אנקדוטות מחויכות מהוועדות שחילקו להם פרסים, כלומר מהולצמן (איכשהו נדמה שהוא השתתף בכל הוועדות, מאז קום המדינה). אני גם זוכרת כיצד הייתי ממשיכה מהשיעור שלו, בחלוף "חלון" של ארבע שעות במערכת, לשיעור המבוא של ד"ר אורלי לובין, שכמו מרצים רבים בגילמן – מעולם לא ניסתה להסתיר מהסטודנטים את דעותיה הפוליטיות.

מהן דעותיו הפוליטיות של הולצמן, בעצם? האם יתכן שבין כל ההיכרויות עם סופרים מתקופת ההשכלה ודור "בארץ" פספסה בחורה מבית ימני ומסורתי טוב שכמותי מסר חתרני, עם אוריינטציה שמאלנית מובהקת? הרי לפי הפוסט שפרסם אתמול נתניהו בפייסבוק, עברתי פחות או יותר שטיפת מוח מידי "השמאל הקיצוני, האנטי ציוני והפרו-פלסטיני, שמטיף לסרבנות לשרת בצה"ל".

הפוסט שפרסם היום נתניהו בפייסבוק (צילום מסך)
הפוסט שפרסם היום נתניהו בפייסבוק (צילום מסך)

ניסיתי להיזכר במסר מהשיעורים שמטיף לאנטי-ציוניות, להפסקת הכיבוש, לסרבנות או להחלפת שלטון נתניהו. לא הצלחתי, לא נורא. גם אם נרדמתי בשמירה, הלפטופ אף פעם לא שוכח. פתחתי את הסיכומים של הקורס מהשנה הראשונה באוניברסיטת תל אביב, השנה שבה הייתי מקלידה בשיעורים גם את הלינק לסקר הערכת הוראה. לחצתי ctrl+f וחיפשתי שלל מילים נפיצות כמו "ציוני", "צבא" ו-"פלסטינים", מלים שאצל רבים מהמרצים בפקולטה למדעי הרוח היו מזמן מצטוותות לכותרת-העל "כיבוש". מצאתי אזכור אחד לצבא הרוסי, אזכור ל"הוא הלך בשדות", כמה אזכורים לתנועה הציונית בביוגרפיות של יל"ג, ביאליק וברדיצ'בסקי ואף לא אזכור אחד לפלסטינים.

טוב, יתכן שבשיעורים נהג הולצמן לשמור את דעותיו הפוליטיות לעצמו. מה לגבי המאמרים? אני זוכרת במעומעם את המאמר "דיוקנה של סיפורת ריאליסטית" מתחילת סמסטר א' שבו בין השאר תקף ספרות שלא הסתמנה בעיניו כריאליסטית. זכרתי גם אסופת מאמרים על הפרוזה העברית בשם "אהבות ציון", אבל מבט מחודש בכריכה האחורית חשף שלא כאן אמצא את מבוקשי: "הספר מבקש לאשר את קיום הקשר האמיץ ואף ההכרחי בין הספרות העברית לבין הציונות, ועם זאת להמחיש עד כמה הייתה ספרות זו פלורליסטית, מורכבת וביקורתית ולא שופר תעמולה פשטני". גם השרה לימור לבנת היתה מאשרת ניסוח שכזה.

קריקטורה על הטבח בקולומביין (מקור: freepublic)
קריקטורה על הטבח בקולומביין (מקור: freepublic)

משוכנעת שהרדיפה את הולצמן היא אקראית לחלוטין שבתי לאינטרנט, רק כדי לגלות ששוב הולכתי שולל. מסתבר כי הסיבה לפסילתו של חוקר הספרות אינה "הטפה לסרבנות" אלא "התבטאויות עבר נגד מזרחים". כיצד זה מסתדר בדיוק עם טענת השר שטייניץ, המתנוססת מתחת לפוסט של נתניהו, כי אנשי הרוח שנפסלו "מתבטאים בחריפות נגד קיומה של ישראל"?

למען הסר ספק, אני אשמח מאוד לגלות שבליכוד רואים בחומרה כה רבה כל ביטוי של גזענות או אפליה כלפי מזרחים, אם כי בהתחשב בפעילות שח"כ אלקין מייחס להולצמן "נגד מדינת ישראל"- כבר הייתי מצפה לשמוע שהפרופסור קרא להוציא להורג כל תושב ישראל שאינו ממוצא אשכנזי.

מסתבר שבשנת 2002 אמר הולצמן, במהלך דיון שנגע לתכנית הלימודים בספרות דאז, כי "אפשר ללמוד את שירת ארז ביטון במסגרת לימודי הבחירה, אולם כל עוד בתוכנית החובה המצומצמת, בפרק השירה, כלולה רשימה של שבעת המשוררים הישראלים הטובים ביותר של המאה ה-20 – אין לצערי שום יוצר מזרחי שעומד בקנה המידה של יוצרים אלה. סומק או ביטון אינם יכולים להיות כלולים ברשימה זו".

https://twitter.com/Nehemia_G/status/565940295833907200

הולצמן אמר את הדברים בעקבות החלטת הוועדה המקצועית, בה היה חבר, שלא להוסיף פרקי שירה של יוצרים מזרחים בחומר לבגרות בספרות. זוהי החלטה מצערת, בלשון המעטה, אך קשה להסיק ממנה על גזענות של ממש. למעשה, גם אם מתווכחים עם מומחה בקנה המידה של הולצמן על טעמו הספרותי, תהיה זו הגזמה פרועה לפטר אותו ועוד לטעון שהוא מייצג את "ההגמוניה הכוחנית של השמאל והשמאל הרדיקלי בממסד התרבותי", כדברי ח"כ מירי רגב.

מה שמשאיר אותי, שוב, עם כלום ביד. מתנגדי נתניהו יגידו שאני נלחמת בטחנות רוח, שמובן מאליו שראש הממשלה חושב שכולנו מטומטמים, שהוא בכלל נוקם על כך שבנציון נתניהו מעולם לא קיבל את הפרס המיוחל, שהולצמן הוא סתם שעיר לעזאזל, ושבאותה מידה יכלו גם לפטר מהוועדות כל אחד מהשופטים האחרים.

השאלה שמעסיקה אותי הרבה יותר היא למה נתניהו חשב שנבון לעשות צעד שכזה, בתקופת בחירות, ועוד להודות בריש גלי שביצע אותו משיקולים אנטי-דמוקרטיים בעליל, תוך מתן תירוצים דלים שגם אינם מתיישבים עם המציאות. עוד יותר לא ברור כיצד לא נמצא אף "ביבי-סיטר", לרבות יועצי הקמפיין שלו, שימנע ממנו לעשות כן. ~עדכון לשעה 8:27: כמה ימים אחרי פרוץ הסערה וגל ההתפטרויות, נזכר היועמ"ש שזה התפקיד שלו והורה לראש הממשלה לחזור בו. שבת שלום גם לך, יהודה וינשטיין.

אז זה מה שמצפה לנו, בשבוע בו נפסלה חנין זועבי מהתמודדות לכנסת? כי כמו שזה נראה כרגע, הכנסת העשרים תורכב מאוסף של בעלי תסביך משיחי, המתקוטטים ביניהם על מי ציוני יותר או פחות, ובינתיים עוסקים בציד ראשים מקארתיסטי של השכנים שאינם נאים בעיניהם.

אלוהים, שיעברו מהר השנה וחצי לבחירות הבאות.

ממים ספרותיים הולכים לבחירות

פרויקט מיוחד של "מליצה" לרגל ההכרזה על הבחירות המתקרבות: הדמות הספרותית בעלת קמפיין הבחירות המוצלח והפורה ביותר ברשת •הקמפיין המטריד לעידוד הצבעה, בכיכובו של חניבעל לקטר • זהרה האיראנית זוכה לתמיכת הגולשים בפייסבוק • טיריון לאניסטר לא עובר את אחוז החסימה

פרויקט מיוחד של "מליצה" לרגל ההכרזה על הבחירות המתקרבות: הדמות הספרותית בעלת קמפיין הבחירות המוצלח והפורה ביותר ברשת • הקמפיין המטריד לעידוד הצבעה, בכיכובו של חניבעל לקטר • זהרה האיראנית זוכה לתמיכת הגולשים בפייסבוק • טיריון לאניסטר לא עובר את אחוז החסימה

מי שעקב פה ושם אחר הפרסומים בבלוג בוודאי שם לב שאני מאוד אוהבת ממים, על הגרפיקה שלהם, הבקיאות בחומר המקור וההומור המדויק. ממים ספרותיים ישנם ברשת בשפע, אבל ממים שכאלה המרפררים לפוליטיקה – הרבה פחות. לאור פרסומי ממים על גיבורי-על המתמודדים לנשיאות בעמוד הפייסבוק של "גיקים עילאיים וסופר-מתנשאים", חשבתי שאין תקופה מתאימה מזו כדי לחשוב על מה היה קורה לו גיבורים אהובים ושנואים היו מכריזים על התמודדותם לבחירות, או לכל הפחות מנסים לעודד הצבעה. אילו מין נשיאים או ראשי ממשלה היו עשויים להיות? ואילו חותם היו יכולים להותיר בתפקיד, לעומת קודמיהם המוכרים לנו?

כדי שהפוסט הזה לא יהיה אוסף שטחי של תמונות, ניסיתי לדרג בשרירותיות בין הדמויות השונות ולחשוב איזה מהקמפיינים הוא המוצלח ביותר, איזה הוא המפתיע ביותר ואילו דמויות, שאולי דווקא משתמעות מהיצירות המקוריות כבעלות כושר מנהיגות, לא זכו לתהילה הראויה להן ברשת. חשוב לציין שכל התמונות המוצגות כאן הן בהכרח יצירות של מעריצים, "פאנפיקשן", ולא פוסטר מקורי הקשור לעטיפת ספר או לכרזת סרט. הדבר גם מגביל במידת מה את מבחר הממים הנוגעים לכל דמות, כי דמויות שלהן בסיס מעריצים נרחב ("פאנדום") זוכות באופן טבעי להרבה יותר ממים מטעם מעריצים, ואלו שסיפוריהן עובדו לסרטי קולנוע – זוכות להרבה הרבה יותר.

הקמפיין המוצלח ביותר: קת'ולהו

בחירתו של האל הנורא מיצירותיו של ה"פ לאבקראפט לבעל הקמפיין המלהיב ביותר שמה בסימן שאלה גדול את הקביעה מהפסקה הקודמת, כיוון שמדובר בדמות ששום סרט הקשור אליה לא הופק בשנים האחרונות, שרב הציבור אינו מכיר את שמה ושהסיפורים בהם היא מופיעה – הם סיפורי אימה גותיים מתחילת המאה ה-20. מי יודע, אולי הסיבה לכך היא בסיס המעריצים העצום של קת'ולהו, שעטה כמוצא שלל רב על כל הזדמנות לאייר את דמותו, כמו גם הכתות הייחודיות שהוקמו על שמה של המפלצת.

על כל פנים, מסתבר שהמעריצים לא רק שואפים בחלקם להקים את אל הים המסויט לתחייה, אלא גם חולמים להכתירו כנשיא ארצות הברית. עשרות רבות של ממים שיצרו קוראים לציבור להצביע עבור הדמות שעל פי רב מעדיפה לרדוף בני אדם ולגרום להם לאבד את שפיותם מאשר לדאוג לרווחתם, וכל מם—הינו חגיגה. הנה כמה מהמוצלחים שבהם:

אל תהיו פראיירים, הצביעו לקת'ולהו (מקור: freepublic.com)
(מקור: freepublic.com)
קת'ולהו לניצחון (מקור: abovetopsecretcom)
(מקור: abovetopsecretcom)
(מקור: infoculttypead.com)
(מקור: infoculttypead.com)
(מקור: sodahead)
(מקור: sodahead)
(מקור: cafepress)
(מקור: cafepress)
(מקור: blogjim.com)
(מקור: blogjim.com)
(מקור: dustin neal)
(מקור: dustin neal)
הצביעו לגדול מכולם (מקור: almostdiamonds.blogspot)
(מקור: almostdiamonds.blogspot)
(מקור: geoado)
(מקור: geoado)
(מקור: cafepress)
(מקור: cafepress)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: commanderzoft.com)
(מקור: commanderzoft.com)
(מקור: slugfiction)
(מקור: slugfiction)

הקמפיין האפקטיבי ביותר: האח הגדול

אל דאגה, לא מדובר בכרזות תעמולה המהללות את הסוציאליזם ואת החדירה לפרטיות במאה ה-21. כלומר כן, ובו זמנית לא. השימוש האירוני והמתוחכם שנערך באידיאל "האח הגדול", בסמל המפלגה הקומוניסטית מ-"1984" ובממרה האיקונית  "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בורות היא כח" מסייע במקרה זה דווקא לעגן את האווירה האורווליאנית המטרידה ואת המסר החשוב אודות חירות המחשבה, גם תחת משטרים טוטליטריים.

(מקור: whaleto)
(מקור: whaleto)
(מקור: efederalistgary.blogspot)
(מקור: efederalistgary.blogspot)
(מקור: spaceandpolitics.blogspot.com.au)
(מקור: spaceandpolitics.blogspot.com.au)
(מקור: renz8d)
(מקור: renz8d)
(מקור: soda head)
(מקור: soda head)
(מקור: arctic compass)
(מקור: arctic compass)
(מקור: generalisimocreatfuoro)
(מקור: generalisimocreatfuoro)
(מקור: andysowards)
(מקור: andysowards)
(מקור: imgur.com)
(מקור: imgur.com)
(מקור: pineterest)
(מקור: pineterest)

הקמפיין היצירתי ביותר: הקפיטול / מחוז 13 (אזהרת ספוילרים)

בסדרת ספרי "משחקי הרעב" מהווים הקפיטול ומחוז 13 שני צדדים למלחמה עתידנית על חירותם ושלומם של תושבי פאנם כולה. את המאבק המחתרתי של המחוז מסמלת, לאו דווקא מבחירתה החופשית, הנערה קטניס אוורדין, הלוא היא המנצחת האחרונה של "משחקי הרעב". זאת, בעוד את הקפיטול העשיר והכוחני מסמל הנשיא המזוקן והציני סנואו.

כרזות התעמולה שהופצו לשני הצדדים, בעיקר דרך האתר הנפלא Panem Propaganda, מהדהדות במידה לא מבוטלת את אלו של "האח הגדול". אלא, שהפעם גם משתמשות בפן המד"בי של המקור, ובעיקר של "משחקי הרעב" עצמם, כדי להביע יצירתיות מרשימה, שגם מתכתבת עם כמה מהפרסומות שמוכרות לנו מתרבות הריאליטי.

הנשיא סנואו (מקור: Panem Prpaganda)
הנשיא סנואו (מקור: Panem Prpaganda)
(מקור: Panem Propaganda)
(מקור: Panem Propaganda)
(מקור: marazzo.deviantart.com)
(מקור: marazzo.deviantart.com)
אפי טרינקט קוראת לך (מקור: myhungergames)
אפי טרינקט קוראת לך (מקור: myhungergames)
הצטרפו ל"שומרי השלום" (מקור: ncowie.wordpress)
הצטרפו ל"שומרי השלום" (מקור: ncowie.wordpress)
עורבני חקיין בכלוב (Panem Propaganda)
עורבני חקיין בכלוב (Panem Propaganda)
תעמולה למחוז 13 (מקור: pineterest)
תעמולה למחוז 13 (מקור: pineterest)
התנדבו למשחקי הרעב (מקור: pineterest)
התנדבו ל"משחקי הרעב" (מקור: pineterest)
קטניס אוורדין (מקור: panempropaganda)
קטניס אוורדין (מקור: panempropaganda)
תמכו במתמודדים ב"משחקי הרעב" (מקור: firstshowingnet)
תמכו במתמודדים ב"משחקי הרעב" (מקור: firstshowingnet)
מחוות ההתנגדות (מקור: panempropaganda)
מחוות ההתנגדות (מקור: panempropaganda)

הקמפיין המטריד ביותר: חניבעל לקטר

אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בהיסטוריה אומנם אינו מתהדר בקמפיין בחירות של ממש (אם אין מתחשבים במעריצים הנלהבים שמפצירים לבחור בו בכל פעם כגיבור הסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה), אולם דמותו ובעיקר התנהלותו בסדרת הרומנים של תומאס האריס נמצאה בין היתר בקמפיין אמריקני משנת 2008 שנועד,מכל הדברים, לעודד הצבעה.

השחקנית ג'סיקה אלבה ("מלאך שחור", "ארבעת המופלאים") צולמה אז בעיניים דומעות כשהיא עוטה את הרסן הזכור של חניבעל מהסרט "שתיקת הכבשים" ולצדה מתנוססת הססמה "רק אתה יכול להשתיק את עצמך. תגרום להם לשמוע אותך, הירשם והצבע". עם אותה ססמה הצטלמו בפוזיציות דומות, אך ללא הרסן, גם הזמרים כריסטינה אגילרה ואנדרה 3000.

ג'סיקה אלבה (מקור: dailymail)
ג'סיקה אלבה (מקור: dailymail)

"אם אתה לא מצביע ומשפיע בכוונה לעשות שינוי, ובתקווה משנה דברים רעים שקורים אצלך במדינה, אתה סתם כובל  ומרסן את עצמך", הסבירה אלבה בת ה-27 לכתב ה"דיילי מייל", מבלי להבין מדוע ישנם כה רבים שחושבים את הפרסומת למזעזעת. אחרי הכול, גם לפסיכופתיים רצחנים ישנה זכות הצבעה.

חניבעל משכנע בדרך מעודנת יותר (מקור: tumblr)
חניבעל משכנע בדרך מעודנת יותר (מקור: tumblr)

הקמפיין המפתיע ביותר: זהרה

זהרה היא גיבורת רומן גראפי איראני בת 19, שאביה נעלם לאחר השתתפות בהפגנה נגד תוצאות הבחירות לנשיאות במדינה בשנת 2009. סיפורה הופיע בטורים מאוירים שבועיים גם באינטרנט—ולבסוף הוצג כקמפיין עבור בחירתה לנשיאות בשנת 2013.

היא הפכה לגיבורה מקומית בשל היותה אישה שאפתנית, רודפת צדק והגונה, מעין אנטיתזה לרוח השחיתות בה מאסו האיראנים זה מכבר. לא בכדי לקראת הבחירות עצמן העלו גולשים רבים את תמונתם לעמוד הפייסבוק Zahra’s Paradise כשהם מכסים את פניהם באיורים של זהרה מתוך הקומיקס וכותבים "יש לי זכות לבחירות חופשיות והוגנות".

(מתוך vote4zahra.org)
(מתוך vote4zahra.org)
מגיבה לנשיא רוחאני (מתוך vote4zahra)
מגיבה לנשיא רוחאני (מתוך vote4zahra)

הקמפיינים המאכזבים ביותר: טיריון לאניסטר ולקס לות'ור

כאשר שתי דמויות מכריזות במקור הספרותי עצמו על כוונתן לצבור כוח ושליטה, בסופו של דבר על מנת לפלס את דרכן לנשיאות ארה"ב / כס הברזל, ההערכה היא שהמעריצים יעשו כמיטב יכולתם כדי לדמיין אותן באותה סיטואציה. טיריון לאניסטר אומנם עובר עליות ומורדות רבים בדרכו להתמודד על כס המלכות ברומנים עבי הכרס של גורג' ר"ר מרטין, ולעומת זאת במקרה של לקס לות'ור—גוגל מגלה כי כבר בשנות ה-2000 היה נשיא ארצות הברית. לא רע בשביל יריבו של סופרמן.

מה שבטוח, הדבר לא קרה בשל קמפיין יוצא דופן—שכן הקהל גומל לשני האנטי-גיבורים באותה איבה שבה נוהגות בהן גם יתר הבריות במקור. די להתבונן בלשון הקרירה והבלתי אוהדת של הממים עצמם.

(מקור: winteriscoming)
(מקור: winteriscoming)
(מקור: 66dollarshirts)
(מקור: 66dollarshirts)
(מקור: superherostuff)
(מקור: superherostuff)

לא עברו את אחוז החסימה

דקסטר מורגן של ג'ק לינדסי (מקור: dexter_pinimg)
דקסטר מורגן של ג'ק לינדסי (מקור: dexter_pinimg)
הרמיוני גריינג'ר ולונה לאבגוד (מקור: dftba)
הרמיוני גריינג'ר ולונה לאבגוד (מקור: dftba)
גנדלף של טולקין (מקור: taringa)
גנדלף של טולקין (מקור: taringa)
דדפול (מקור: behancenet)
דדפול (מקור: behancenet)
כריסטיאן גריי מ"חמישים גוונים של אפור" (מקור: spreadshirt)
כריסטיאן גריי מ"חמישים גוונים של אפור" (מקור: spreadshirt)
אטיקוס פינץ' מבעל זבוב (מקור: glogster)
אטיקוס פינץ' מ"אל תיגע בזמיר" (מקור: glogster)
סנופי (מקור: assetsvicecom)
סנופי (מקור: assetsvicecom)