לכל יום בסתיו: ספרים לפי מזג אוויר

סופה, קור ושוב שמש – כולם מתחלפים בשבועות האחרונים מהר מכדי שנוכל להתלבש בהתאם אליהם, שלא לדבר על לבחור ספרים. הנה כמה המלצות לקריאה שיהלמו את המתרחש בחוץ – ואפילו יוכלו להשתמש בו כמוזיקת רקע

סופה, קור ושוב שמש – כולם מתחלפים בשבועות האחרונים מהר מכדי שנוכל להתלבש בהתאם אליהם, שלא לדבר על לבחור ספרים. הנה כמה המלצות לקריאה שיהלמו את המתרחש בחוץ – ואפילו יוכלו להשתמש בו כמוזיקת רקע

הפוסט שלפניכם נכתב בעקבות שיחה על סוגיה חוזרת בסדר היום של כל קורא ישראלי בעונות המעבר – חוסר העקביות של מזג האוויר. בוודאי גם אתם מצאתם את עצמכם בסוף שבוע חורפי, קוראים רומן על קיץ שטוף שמש בעיירת חוף אמריקנית, או לחילופין בטיסה לאותה עיירת חוף, כשאתם קוראים את "פרש הברונזה", או כל רומן אחר המתרחש על רקע שלג וכפור.

הסתיו מזמן לנו אתגר בדמות ימים של שמש שקרנית לצד גשם, חמימות וסופות של ממש. בין לבין, ישנה גם פריחת כלניות. לכל יום שאליו תיקלעו, הנה כמה המלצות אישיות על ספרים שיתאימו לא רק לטמפרטורת החדר, אלא גם לאווירה וליכולת הריכוז באקלים קיצוני. הצטיידו בתחזית מזג האוויר וצאו לדרך.

שרב:

החוף / אלכס גרלנד – קריאת חובה לכל תרמילאי בתאילנד, וגם לנופשים בארץ. עלילותיו של תייר שיוצא למסע בעקבות חוף נסתר מהעין ועובר הרפתקה שתחילתה בחלום וסופה בטרגדיה. בונוס: ליאונרדו דיקפריו הצעיר על הכריכה.

מלתעות / פיטר בנצ'לי – ה-ספר לקרוא על חוף הים, כשכולם קוראים לכם למים ולא מבינים למה אתם לא מצטרפים. פשוט אמרו שהכריש הענק, הרעב, המרושע והלחלוטין לא מציאותי שברומן מעורר בכם חרדות. חיסרון: יחס בעייתי מאוד לנשים, שנחסך מצופי הסרט של ספילברג.

בזעיר אנפין / ירמי פינקוס – אפשר לומר שזהו "החוף" בגרסה הבורגנית. קומדיה מרובת-משתתפים (שלא מרצון) על משפחה תל-אביבית המתכננת את חופשת הקיץ. התוצאה אומנם טראגית אך ההומור המעודן של ירמי פינקוס לא מאכזב.

מקור: pinetrest
מקור: pinetrest

חם:

חולית / פרנק הרברט – היה מגיע לקטגוריה הקודמת, אילו לא היה דורש מהקורא יכולת ריכוז. סאגה המשלבת מדע בדיוני, רומן תקופתי השואב השראה מתרבויות אסיה והמזרח התיכון, מסרים אקולוגיים שהקדימו את זמנם ומאבקי כוח פוליטיים. לקרוא בסביבה ממוזגת היטב ונטולת תולעים.

רובינזון קרוזו / דניאל דפו – עוד לא מצאתי ספרים על חסרי מזל שננטשו על איים בודדים שסחפו אותי כמו הספר הזה, וכנראה יש סיבה. הכתיבה של דפו, ששואבת השראה מסיפור אמתי, ריאליסטית וישירה. הדמות של רובינזון קרוזו מעוררת עניין כן ו-315 העמודים של המהדורה העברית עוברים ביעף.

אהבה בימי כולרה / גבריאל גרסיה מארקס – החיידק האחראי להתפרצות כולרה גדל בטמפרטורה מיטבית של 30-40 מעלות צלזיוס, מה שאומר שאת החום ניתן לדמיין כבר מהכותרת. בפנים יש משולש אהבה על רקע תרבות קאריבית צבעונית ועוד הרבה אלמנטים שרק מגבירים את הדרישה למשקה צונן בסמוך.

מקור: deviantart. כתובת: http://www.deviantart.com/art/Robinson-Crusoe-Part-1-170941210
מקור: deviantart. כתובת: http://www.deviantart.com/art/Robinson-Crusoe-Part-1-170941210

אובך:

בכלות העשב / ג'ון כריסטופר – על מה אתם חושבים כשאתם מסתכלים החוצה מהחלון ורואים צהוב, או אפור? אצלי עולה מיד התמונה של השמים השחורים מתוך "המטריקס", פגיעת האסטרואיד שהכחידה את הדינוזאורים, או פשוט– סוף העולם. הראשונים שמתים בהיעדר קרני שמש הם, כידוע, הצמחים – מה שהופך את הדיסטופיה הזאת לכל כך ריאליסטית ומאיימת. נכון, היבולים ברומן מתים בכלל כתוצאה מווירוס – אבל לווירוסים אפשר למצוא נוגדן, ולשמים די קשה למצוא מאוורר.

The Mist/ סטיבן קינג – נובלה שלמיטב ידיעתי לא תורגמה לעברית, ומגוללת את קורותיה של עיירה במיין שבתחילת יום עסקים עמוס בסופרמרקט מוצפת בערפל מסתורי. בתוך הערפל, ייגלו בהמשך הניצולים, ישנן מפלצות קטלניות. הספר מומלץ במיוחד דווקא למי שכבר צפה בסרט של פרנק דרבונט – בגלל סיום שונה ואופטימי יותר.

The Seventh Plague/ ג'יימס רולינס – מותחן שגם לא תורגם ומזכיר מאוד בסגנון את דן בראון. אל תתרשמו מציון ה-"4" בגודרידס, זהו ספר טראשי ממש, ועם זאת מהנה מאוד. יש כאן כל מה שצריך ליום עם קשיי נשימה: תעלומת היעלמות במדבר סודני, מגפה מסתורית במצרים וצוות חוקרים שמצטט הרבה את מארק טווין וניקולה טסלה.

וגם הוא קיים. דמות הקומיקס Mist
וגם הוא קיים. דמות הקומיקס Mist

קר:

נסיכת הקרח / קמילה לקברג – רבים יאמרו שהספר המושלם לקרוא כשקר בחוץ הוא מותחן סקנדינבי, ובמובן מסוים זה נכון. מדהים כמה סופרים שרגילים לחוות קור בימי חייהם כותבים על שלג ועל קרח. אבל גם  בז'אנר הזה יש מומלצים יותר ופחות. אני הפסקתי לקרוא את "נערה עם קעקוע דרקון" בגלל סצנת אונס (שהייתה בעיני מיותרת), ונהניתי יותר מרב-המכר הזה. יש בו תעלומת רצח מנקודת מבטה של גיבורה מעוררת הזדהות, עם תפניות אמינות ומסרים שלמים יותר.

/ Locke and key ג'ו היל – אימה היא ז'אנר פופולרי ברומנים גרפיים, וישנם לא מעט ספרים שהם מבעיתים ממש. הסדרה הזאת נמצאת ליגה אחת מעליהם – היא משלבת סיפור טוב עם עולם פנטסטי מרתק ואיורים שהם חלק בלתי נפרד מהכתיבה. בואו רק נאמר שתיאלצו לשכוח את מה שידעתם על בתים רדופי רוחות. מי שבכל זאת לא חזק על רומנים גרפיים יוכל ליהנות גם מ-"דם קר" של טרומן קפוטה.

מתוך Locke & Key
מתוך Locke & Key

גשום:

The Wake / סקוט סניידר – שוב איילון מוצף? הדרך לעבודה אולי תיראה פחות נוראה אחרי שתקראו את הרומן הגרפי הזה. הוא מתחיל באסון במעבדה מתחת לפני הים ונמשך בפנטסיה פוסט-אפוקליפטית שבה העולם  ומוצף במים. הטוויסט המפתיע הוא המסרים האקולוגיים והאנטי-גזעניים, בצירוף גיבורה חזקה א-לה קטניס אוורדין. האיורים, אגב, עוצרי נשימה

וינדהייבן / ג'ורג' ר.ר. מרטין וליסה טאטל – שוב עולם מוצף במים, שוב גיבורה חזקה. את העפיפונים והדגים מחליפים דרקונים למיניהם. העניין הגרפי נעדר כאן, גם האימה, ויש שיגידו – גם הפאן. אני פחות נהניתי.

הצל מעל אינסמאות' / ה"פ לאבקראפט – מסע חיפוש עצמי של סטודנט בעיירה משונה במיוחד במסצ'וסטס, רדופת מיתוס על יצורי ים חמדנים. בעיני זהו הספר המוצלח ביותר של לאפבקראפט שתורגם לעברית. הוא סוחף ומפחיד נורא לכל אורכו, כשקטע אחד בחדרו של הגיבור בהחלט עונה מבחינתי להגדרה "הופך קרביים".

ויש לה דולפין מחמד! מתוך The Wake
ויש לה דולפין מחמד! מתוך The Wake

רוחות סערה:

הקוסם מארץ עוץ / ל. פרנק באום – לפחות את ההתחלה של יצירת המופת הזאת חייבים לקרוא כשמשתוללת סופה בחוץ. במקלט, בלי ויי פיי.

פרנקנשטיין / מרי שלי – לא בכדי נוהגים בסרטים לברוא את המפלצת באמצעות ברק. סופה יכולה להוות יופי של מוזיקת רקע למתרחש ברומן, שמתגלגל מסיפור בריאה מעוות לסיפור נקמה מלנכולי.

הסערה / ויליאם שייקספיר – לסופות קצרות, שנמשכות ערב אחד. מחזה שמשלב פנטזיה עם התככים השייקספירים המוכרים ונושא מסר לא מובן מאליו על מחילה.

מקור: Shakespeare Comic Books
מקור: Shakespeare Comic Books

שלג:

פנג הלבן / ג'ק לונדון – כי אין דרך טובה יותר לחוות שלג מאשר להצטרף למסעותיו של כלב זאב בקנדה.

הניצוץ + לוכד החלומות / סטיבן קינג – משפחה שומרת על מלון בעונת החורף, וקבוצת חברים יוצאת לנפוש בעונת הציד המושלגת. לסטיבן קינג שמורה פינה חמה (או קרה?) לנופים לבנים, ואלו רק מחדדים את תחושת הסכנה וחוסר האונים של גיבוריו. בעיני "לוכד החלומות" מוצלח יותר (אנא, התעלמו מהסרט באותו שם) בגלל השימוש המתמיד שלו בסביבה החיצונית, לרבות החיות והצמחייה שנותרו בשממה הקפואה.

אנדיורנס / אלפרד לנסינג – סיפור הישרדות מפעים לפרקים (ומזעזע לפעמים) על משלחת לאנטרקטיקה שנתקעה בלב החוג הצפוני. לא לקרוא אם אתם מסתייגים מקריאת פרטים טכניים או חרדים לגורלם של בעלי חיים.

חומריו האפלים / פיליפ פולמן – הרפתקת פנטזיה ששווה איתה להיתקע בבית כשכביש 1 חסום. גם פה השלג הוא מזג האוויר השכיח, ואחת הדמויות היא דב קוטב, מה שלא מפריע לעלילה להתקדם בקצב של מותחן. עם זאת, המסרים עלולים לצרום לקהל דתי, ובייחוד לנוצרים.  אלו כנראה ימצאו בית חם אצל "האריה, המכשפה וארון הבגדים" של ק"ס לואיס.

מקור: Luis Bustos
מקור: Luis Bustos

ממים ספרותיים הולכים לבחירות

פרויקט מיוחד של "מליצה" לרגל ההכרזה על הבחירות המתקרבות: הדמות הספרותית בעלת קמפיין הבחירות המוצלח והפורה ביותר ברשת •הקמפיין המטריד לעידוד הצבעה, בכיכובו של חניבעל לקטר • זהרה האיראנית זוכה לתמיכת הגולשים בפייסבוק • טיריון לאניסטר לא עובר את אחוז החסימה

פרויקט מיוחד של "מליצה" לרגל ההכרזה על הבחירות המתקרבות: הדמות הספרותית בעלת קמפיין הבחירות המוצלח והפורה ביותר ברשת • הקמפיין המטריד לעידוד הצבעה, בכיכובו של חניבעל לקטר • זהרה האיראנית זוכה לתמיכת הגולשים בפייסבוק • טיריון לאניסטר לא עובר את אחוז החסימה

מי שעקב פה ושם אחר הפרסומים בבלוג בוודאי שם לב שאני מאוד אוהבת ממים, על הגרפיקה שלהם, הבקיאות בחומר המקור וההומור המדויק. ממים ספרותיים ישנם ברשת בשפע, אבל ממים שכאלה המרפררים לפוליטיקה – הרבה פחות. לאור פרסומי ממים על גיבורי-על המתמודדים לנשיאות בעמוד הפייסבוק של "גיקים עילאיים וסופר-מתנשאים", חשבתי שאין תקופה מתאימה מזו כדי לחשוב על מה היה קורה לו גיבורים אהובים ושנואים היו מכריזים על התמודדותם לבחירות, או לכל הפחות מנסים לעודד הצבעה. אילו מין נשיאים או ראשי ממשלה היו עשויים להיות? ואילו חותם היו יכולים להותיר בתפקיד, לעומת קודמיהם המוכרים לנו?

כדי שהפוסט הזה לא יהיה אוסף שטחי של תמונות, ניסיתי לדרג בשרירותיות בין הדמויות השונות ולחשוב איזה מהקמפיינים הוא המוצלח ביותר, איזה הוא המפתיע ביותר ואילו דמויות, שאולי דווקא משתמעות מהיצירות המקוריות כבעלות כושר מנהיגות, לא זכו לתהילה הראויה להן ברשת. חשוב לציין שכל התמונות המוצגות כאן הן בהכרח יצירות של מעריצים, "פאנפיקשן", ולא פוסטר מקורי הקשור לעטיפת ספר או לכרזת סרט. הדבר גם מגביל במידת מה את מבחר הממים הנוגעים לכל דמות, כי דמויות שלהן בסיס מעריצים נרחב ("פאנדום") זוכות באופן טבעי להרבה יותר ממים מטעם מעריצים, ואלו שסיפוריהן עובדו לסרטי קולנוע – זוכות להרבה הרבה יותר.

הקמפיין המוצלח ביותר: קת'ולהו

בחירתו של האל הנורא מיצירותיו של ה"פ לאבקראפט לבעל הקמפיין המלהיב ביותר שמה בסימן שאלה גדול את הקביעה מהפסקה הקודמת, כיוון שמדובר בדמות ששום סרט הקשור אליה לא הופק בשנים האחרונות, שרב הציבור אינו מכיר את שמה ושהסיפורים בהם היא מופיעה – הם סיפורי אימה גותיים מתחילת המאה ה-20. מי יודע, אולי הסיבה לכך היא בסיס המעריצים העצום של קת'ולהו, שעטה כמוצא שלל רב על כל הזדמנות לאייר את דמותו, כמו גם הכתות הייחודיות שהוקמו על שמה של המפלצת.

על כל פנים, מסתבר שהמעריצים לא רק שואפים בחלקם להקים את אל הים המסויט לתחייה, אלא גם חולמים להכתירו כנשיא ארצות הברית. עשרות רבות של ממים שיצרו קוראים לציבור להצביע עבור הדמות שעל פי רב מעדיפה לרדוף בני אדם ולגרום להם לאבד את שפיותם מאשר לדאוג לרווחתם, וכל מם—הינו חגיגה. הנה כמה מהמוצלחים שבהם:

אל תהיו פראיירים, הצביעו לקת'ולהו (מקור: freepublic.com)
(מקור: freepublic.com)
קת'ולהו לניצחון (מקור: abovetopsecretcom)
(מקור: abovetopsecretcom)
(מקור: infoculttypead.com)
(מקור: infoculttypead.com)
(מקור: sodahead)
(מקור: sodahead)
(מקור: cafepress)
(מקור: cafepress)
(מקור: blogjim.com)
(מקור: blogjim.com)
(מקור: dustin neal)
(מקור: dustin neal)
הצביעו לגדול מכולם (מקור: almostdiamonds.blogspot)
(מקור: almostdiamonds.blogspot)
(מקור: geoado)
(מקור: geoado)
(מקור: cafepress)
(מקור: cafepress)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: zazzle.com)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: tumblr)
(מקור: commanderzoft.com)
(מקור: commanderzoft.com)
(מקור: slugfiction)
(מקור: slugfiction)

הקמפיין האפקטיבי ביותר: האח הגדול

אל דאגה, לא מדובר בכרזות תעמולה המהללות את הסוציאליזם ואת החדירה לפרטיות במאה ה-21. כלומר כן, ובו זמנית לא. השימוש האירוני והמתוחכם שנערך באידיאל "האח הגדול", בסמל המפלגה הקומוניסטית מ-"1984" ובממרה האיקונית  "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בורות היא כח" מסייע במקרה זה דווקא לעגן את האווירה האורווליאנית המטרידה ואת המסר החשוב אודות חירות המחשבה, גם תחת משטרים טוטליטריים.

(מקור: whaleto)
(מקור: whaleto)
(מקור: efederalistgary.blogspot)
(מקור: efederalistgary.blogspot)
(מקור: spaceandpolitics.blogspot.com.au)
(מקור: spaceandpolitics.blogspot.com.au)
(מקור: renz8d)
(מקור: renz8d)
(מקור: soda head)
(מקור: soda head)
(מקור: arctic compass)
(מקור: arctic compass)
(מקור: generalisimocreatfuoro)
(מקור: generalisimocreatfuoro)
(מקור: andysowards)
(מקור: andysowards)
(מקור: imgur.com)
(מקור: imgur.com)
(מקור: pineterest)
(מקור: pineterest)

הקמפיין היצירתי ביותר: הקפיטול / מחוז 13 (אזהרת ספוילרים)

בסדרת ספרי "משחקי הרעב" מהווים הקפיטול ומחוז 13 שני צדדים למלחמה עתידנית על חירותם ושלומם של תושבי פאנם כולה. את המאבק המחתרתי של המחוז מסמלת, לאו דווקא מבחירתה החופשית, הנערה קטניס אוורדין, הלוא היא המנצחת האחרונה של "משחקי הרעב". זאת, בעוד את הקפיטול העשיר והכוחני מסמל הנשיא המזוקן והציני סנואו.

כרזות התעמולה שהופצו לשני הצדדים, בעיקר דרך האתר הנפלא Panem Propaganda, מהדהדות במידה לא מבוטלת את אלו של "האח הגדול". אלא, שהפעם גם משתמשות בפן המד"בי של המקור, ובעיקר של "משחקי הרעב" עצמם, כדי להביע יצירתיות מרשימה, שגם מתכתבת עם כמה מהפרסומות שמוכרות לנו מתרבות הריאליטי.

הנשיא סנואו (מקור: Panem Prpaganda)
הנשיא סנואו (מקור: Panem Prpaganda)
(מקור: Panem Propaganda)
(מקור: Panem Propaganda)
(מקור: marazzo.deviantart.com)
(מקור: marazzo.deviantart.com)
אפי טרינקט קוראת לך (מקור: myhungergames)
אפי טרינקט קוראת לך (מקור: myhungergames)
הצטרפו ל"שומרי השלום" (מקור: ncowie.wordpress)
הצטרפו ל"שומרי השלום" (מקור: ncowie.wordpress)
עורבני חקיין בכלוב (Panem Propaganda)
עורבני חקיין בכלוב (Panem Propaganda)
תעמולה למחוז 13 (מקור: pineterest)
תעמולה למחוז 13 (מקור: pineterest)
התנדבו למשחקי הרעב (מקור: pineterest)
התנדבו ל"משחקי הרעב" (מקור: pineterest)
קטניס אוורדין (מקור: panempropaganda)
קטניס אוורדין (מקור: panempropaganda)
תמכו במתמודדים ב"משחקי הרעב" (מקור: firstshowingnet)
תמכו במתמודדים ב"משחקי הרעב" (מקור: firstshowingnet)
מחוות ההתנגדות (מקור: panempropaganda)
מחוות ההתנגדות (מקור: panempropaganda)

הקמפיין המטריד ביותר: חניבעל לקטר

אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בהיסטוריה אומנם אינו מתהדר בקמפיין בחירות של ממש (אם אין מתחשבים במעריצים הנלהבים שמפצירים לבחור בו בכל פעם כגיבור הסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה), אולם דמותו ובעיקר התנהלותו בסדרת הרומנים של תומאס האריס נמצאה בין היתר בקמפיין אמריקני משנת 2008 שנועד,מכל הדברים, לעודד הצבעה.

השחקנית ג'סיקה אלבה ("מלאך שחור", "ארבעת המופלאים") צולמה אז בעיניים דומעות כשהיא עוטה את הרסן הזכור של חניבעל מהסרט "שתיקת הכבשים" ולצדה מתנוססת הססמה "רק אתה יכול להשתיק את עצמך. תגרום להם לשמוע אותך, הירשם והצבע". עם אותה ססמה הצטלמו בפוזיציות דומות, אך ללא הרסן, גם הזמרים כריסטינה אגילרה ואנדרה 3000.

ג'סיקה אלבה (מקור: dailymail)
ג'סיקה אלבה (מקור: dailymail)

"אם אתה לא מצביע ומשפיע בכוונה לעשות שינוי, ובתקווה משנה דברים רעים שקורים אצלך במדינה, אתה סתם כובל  ומרסן את עצמך", הסבירה אלבה בת ה-27 לכתב ה"דיילי מייל", מבלי להבין מדוע ישנם כה רבים שחושבים את הפרסומת למזעזעת. אחרי הכול, גם לפסיכופתיים רצחנים ישנה זכות הצבעה.

חניבעל משכנע בדרך מעודנת יותר (מקור: tumblr)
חניבעל משכנע בדרך מעודנת יותר (מקור: tumblr)

הקמפיין המפתיע ביותר: זהרה

זהרה היא גיבורת רומן גראפי איראני בת 19, שאביה נעלם לאחר השתתפות בהפגנה נגד תוצאות הבחירות לנשיאות במדינה בשנת 2009. סיפורה הופיע בטורים מאוירים שבועיים גם באינטרנט—ולבסוף הוצג כקמפיין עבור בחירתה לנשיאות בשנת 2013.

היא הפכה לגיבורה מקומית בשל היותה אישה שאפתנית, רודפת צדק והגונה, מעין אנטיתזה לרוח השחיתות בה מאסו האיראנים זה מכבר. לא בכדי לקראת הבחירות עצמן העלו גולשים רבים את תמונתם לעמוד הפייסבוק Zahra’s Paradise כשהם מכסים את פניהם באיורים של זהרה מתוך הקומיקס וכותבים "יש לי זכות לבחירות חופשיות והוגנות".

(מתוך vote4zahra.org)
(מתוך vote4zahra.org)
מגיבה לנשיא רוחאני (מתוך vote4zahra)
מגיבה לנשיא רוחאני (מתוך vote4zahra)

הקמפיינים המאכזבים ביותר: טיריון לאניסטר ולקס לות'ור

כאשר שתי דמויות מכריזות במקור הספרותי עצמו על כוונתן לצבור כוח ושליטה, בסופו של דבר על מנת לפלס את דרכן לנשיאות ארה"ב / כס הברזל, ההערכה היא שהמעריצים יעשו כמיטב יכולתם כדי לדמיין אותן באותה סיטואציה. טיריון לאניסטר אומנם עובר עליות ומורדות רבים בדרכו להתמודד על כס המלכות ברומנים עבי הכרס של גורג' ר"ר מרטין, ולעומת זאת במקרה של לקס לות'ור—גוגל מגלה כי כבר בשנות ה-2000 היה נשיא ארצות הברית. לא רע בשביל יריבו של סופרמן.

מה שבטוח, הדבר לא קרה בשל קמפיין יוצא דופן—שכן הקהל גומל לשני האנטי-גיבורים באותה איבה שבה נוהגות בהן גם יתר הבריות במקור. די להתבונן בלשון הקרירה והבלתי אוהדת של הממים עצמם.

(מקור: winteriscoming)
(מקור: winteriscoming)
(מקור: 66dollarshirts)
(מקור: 66dollarshirts)
(מקור: superherostuff)
(מקור: superherostuff)

לא עברו את אחוז החסימה

דקסטר מורגן של ג'ק לינדסי (מקור: dexter_pinimg)
דקסטר מורגן של ג'ק לינדסי (מקור: dexter_pinimg)
הרמיוני גריינג'ר ולונה לאבגוד (מקור: dftba)
הרמיוני גריינג'ר ולונה לאבגוד (מקור: dftba)
גנדלף של טולקין (מקור: taringa)
גנדלף של טולקין (מקור: taringa)
דדפול (מקור: behancenet)
דדפול (מקור: behancenet)
כריסטיאן גריי מ"חמישים גוונים של אפור" (מקור: spreadshirt)
כריסטיאן גריי מ"חמישים גוונים של אפור" (מקור: spreadshirt)
אטיקוס פינץ' מבעל זבוב (מקור: glogster)
אטיקוס פינץ' מ"אל תיגע בזמיר" (מקור: glogster)
סנופי (מקור: assetsvicecom)
סנופי (מקור: assetsvicecom)

סיכום הרצאה: אל תקראו את הספר הזה – הוא מרושע!

סיכום ההרצאה שניתנה בכנס "אייקון" 2014, ובמרכזה ספרים שעברו למרכז ההתרחשות של עלילות ספרותיות, ומה הם עשויים ללמד אותנו על יחסי ספרות וקוראים בכלל

סיכום ההרצאה שניתנה בכנס "אייקון" 2014, ובמרכזה ספרים שעברו למרכז ההתרחשות של עלילות ספרותיות, ומה הם עשויים ללמד אותנו על ספרות, על הקריאה ועל המשמעות שלהן בעידן הדיגיטלי

סיכום ההרצאה שאתם קוראים כעת עוסק במקרים ספרותיים, בהם הפך הספר עצמו למרכז העלילה. כלומר, היצירה או הסופר עברו לקדמת הבמה, לבשו מאפיינים ייחודיים והפכו לחלק בלתי נפרד מחוויית הקריאה. לא בכדי זוהי חווייה ייחודית לז'אנר הפנטסיה, שבו ניתן לא רק לטשטש הגבולות בין מציאות ומציאות מדומיינת אלא להעניק גילום עלילתי לאופן בו אנו דנים, בשפה או בכלל, על תפקידם של הסופרים והספרות.

הנחת מוצא חשובה של ההרצאה הזאת היא שספרות היא אמצעי תקשורת המונים, כלומר אנחנו צורכים אותה בואפן דומה לזה שבו אנו צופים בסדרות טלוויזיה או בסרטי קולנוע. זוהי הבחנה חשובה, משום שגם אם אנחנו לא מתעמקים בטיב היחסים שיש לכל יצירה עם האדם שבוחר לפתוח את עמודה הראשון, אנו מכירים בכך שישנו "קורא" היפותטי שכזה, ושבהחלט יתכן כי לחוויית הקריאה שלו יש הקשר אישי מסוים.

כיום נהוג לדבר על יחסי "הקורא" והספר בתור דיאלוג, אולם ההרצאה הזאת עוסקת בין היתר גם בספרים "מרושעים" – שמטבע הדברים מעדיפים להותיר חותם שטני על הקורא, מאשר להניח לו להרהר על היצירה בעצמו. כדי לדון בשורשים ההיסטוריים של אותם ספרים, נזדקק ככל הנראה לכנס שלם. בקצרה נספר כי הם צמחו מתוך רשימת "הספרים האסורים" של הכנסייה הקתולית, שהופצה לראשונה בתקופת ימי הביניים ומאז ועד היום הכילה גם ספרים רבים שכלל לא היו ספרי דת, ובהם כתביהם של סארטר, אונורה דה בלזק וויליאם דפו.

מתוך The Monster at the End of This Book: Starring Lovable, Furry Old Grover
מתוך The Monster at the End of This Book: Starring Lovable, Furry Old Grover

"ספרים אסורים" עדיין לרב מוגדרים ככאלה בגלל יומרתם לאתגר לכאורה את תפישת הקורא את המציאות. אני מניחה שאם אשאל אקראית שתתארו לי "ספר אסור" הדימוי הראשון שיקפוץ יהיה של ספר עבה מאוד, כתוב בלשון מליצית ובמתכונת אינדקס והוראות, לרבות איורים שימושיים. ישנם גם כאלה שירחיקו לכת ויתארו אותו כעטוף בעור אדם או כרוך בחוטי תיל, או פשוט כתוב בשפה שאיש אינו יודע לתרגם.

אלו הם דימויים מהתרבות הפופולרית בהשראת הספר האסור המפורסם מכולם, שלמרבה האירוניה – מעולם לא היה אמור לעלות על הכתב. הנקרונומיקון או "ספר המתים" של הווארד פיליפס לאבקראפט היה למעשה רק אחד מתוך פנתיאון "יצירות אסורות" שכאלו שצוינו בכתבי הסופר האמריקני, בן המאה העשרים, אולם הוא ללא ספק הזכור ביותר מביניהן.

הופעתו בלב רבים מהסיפורים שבאנתולוגיית "התוהו המזדחל" היא קונסיסטנטית למדי: גיבור סקרן מחליט לקנות אותו במכירת חצר או להשאילו ממדף מאובק בספרייה, בידיעה לפיה הוא נכתב על ידי "המשורר הערבי המטורף עבדול אלהזרד" ומכיל מסרים על עולמנו שמהותם שטנית. הוא קורא בספר, הולך לאיבוד בינות לדפיו האינסופיים ולשונו הבלתי מובנית, עד שהמציאות עצמה מתחילה לקרוס או להירקב מסביבו, ולעתים קרובות קוברת את נשמתו תחת להריסות. כך זה נראה בסיפור הראשון בו מאוזכר הנקרונומיקון, The Hound (1962):

Immediately upon beholding this amulet we knew that we must possess it… we recognized it as the thing hinted of in the forbidden Necronomicon of the mad Arab Abdul Alhazred; the ghastly soul-symbol of the corpse-eating cult of inaccessible Lang, in Central Asia… We read much in Alhazred’s Necronomicon about its properties, and about the relation of ghouls’ souls to the objects it symbolized; and were disturbed by what we read

לאבקראפט אומנם לא זכה להכרה ספרותית בימי חייו, אולם סופרים שעמם התכתב ועמם התרועע בחוגים ספרותיים שונים המשיכו לכתוב על היקום שברא גם לאחר מותו. לעתים הדבר נעשה לשם הנצחתו ותו לא, ולעתים מדובר היה בסופרים שאכן הושפעו ממלאכתו של הסופר וראו בו מקור השראה למה שמכונה היום "ספרות מעריצים".

אבל היקום העשיר והמצמרר שברא לאבקראפט, ובו האל המיתולוגי הנורא קת'ולהו, היווה כלי שרת גם למעריצים מסוג שונה לחלוטין. בסקירתו את הכתות שהקימו אותם מעריצים, מסביר אלי אשד כיצד החלו קוראים אלו ואחרים להאמין שמאחורי ספרות המדע הבדיוני והפנטסיה של לאבקראפט מסתתר למעשה גרעין מאוד מוצק של אמת סיוטית, כזאת שאולי נגלתה לסופר בחלום. אמת, שיש כאלה המאמינים אף כי יש לפעול באופן אקטיבי כדי שתתאחד עם המציאות שלנו, ותאפשר לקת'ולהו ולנקרונומיקון להטיל אימתם על קורבנות חדשים.

זה נשמע מופרך, שלא לומר קצת מטורף, אבל יש לזכור שגם סיפוריו של לאבקראפט, כמו כל קללה או נבואה העוברת בין מאמינים, מועברים בעצמם דרך השפה. משמעות הדבר היא שאדם העובר בשערי הגיהינום הספרותי של לאבקראפט עשוי לאמץ אותו בתור הסיפור שבאמצעותו הוא מבין את העולם, ואף להתאמץ כדי שיובן במסגרת העולם עצמו.

האל הנורא קת'ולהו, במם (מקור: 9GAG)
האל הנורא קת'ולהו, במם (מקור: 9GAG)

מספיק רק לחפש בגוגל אחר השפעתו של לאבקראפט על התרבות הפופולרית. הנקרונומיקון שלו הפך מדימוי של ספר אסור לאב-טיפוס של ספר אסור בפני עצמו, שנפוץ גם הרבה מעבר לז'אנר האימה שהעניק לו בית ראשוני ואף למדיום הספרותי, שהגביל את קיומו לדפיהם של ספרים אחרים. מסרט קנדי מצויר על "דובוני אכפת-לי" ועד לגרסאות עבריות פיקטיביות של הנקרונומיקון, יצירותיו של לאבקראפט היו החלוצות למקם את הספר עצמו במרכז העלילה, לעתים גם כבעל אישיות עצמאית.

כמו כל רעיון שהיה פעם חלוצי, דימוי הנקרונומיקון הפך בשלב מסוים לקלישאה. נדיר להיתקל היום בסדרת פנטסיה שלא מתגאה בנוכחותו של ספר עיון עבה במיוחד, שעוסק בכוחות האופל וניחן בשם מרשים כמו "ספר הצללים"או "ספר המפלצות". העובדה שדמויות בסדרות כמו "באפי" או "מכושפות" תמיד נראות כשהן מעלעלות בו באקראיות, ובמקרה מאתרות את המידע שנחוץ להן על מנת למגר את הרשע – מעלה בדיחה מתבקשת על האפשרות של כל אחד מאיתנו להיכנס לנעליהן, אם רק נקרא את הספרים הנכונים.

ספרים קסומים שניתן למצוא בחנויות הספרים (מקור: צילום מסך)
ספרים קסומים שניתן למצוא בחנויות הספרים (מקור: צילום מסך)

אני חושבת שמה שבסיכומו של דבר הסעיר את דמיונם של הקוראים בנקרונומיקון הוא דווקא הסתירה שנובעת מעצם היותו יומן, כלומר תיעוד חוויותיו של אדם שאיבד את שפיותו. הקריאה בו אומנם מזמינה פלישה של סיוטים למציאות, ומצד שני הספר עצמו נכתב על ידי דמות מה"מציאות", כלומר מעולמנו שלנו. משמעות הדבר היא שלא מדובר ככלות הכול בחפץ בעל מהות אפלה, אלא בחפץ שתוכנו מאיר על האפלה הרוחשת תחת לפני השטח, שעליהם כולנו מתהלכים.

דוגמה נוספת ומוכרת יותר לסתירה שכזאת היא היומן הידוע לשמצה שמהווה את מרכז עלילת "הארי פוטר וחדר הסודות". הבחירה העלילתית המבריקה של רולינג מרוקנת את היומן מטקסט, ולמעשה הופכת אותו לספר שאינו ספר – אלא גוף בפני עצמו, שאוצר בחובו חלק מנשמת הכותב. להלן, היומן אינו משמש, אלא לתכתובת מכתבים עם טום רידל המנוח. ברגע המאבק המכריע בסיום הרומן, הארי פוטר אף מכריע אותו, כשם שמכניעים בן אדם. היומן גם מת מעקיצת שן הבסיליסק, בדומה למותו של הנקרונומיקון בסרט הראשון בסדרת סרטי "מוות אכזרי" – ואף משמיע מעין זעקת כאב, כשם שמשמיע בן אדם.

יומנו של טום רידל הוא גם דוגמה לספר שבו נוכחות הטקסט הספרותי עוברת לרקע, בעוד למרכז ההתרחשות עוברת דמותו של הסופר. קודם לכן הזכרתי בקצרה את הכתות שהוקמו בעקבות כתבי לאבקראפט ושבחלקן אף הניפו על דגלן את הניסיון "להקים את הדמויות לתחייה". זהו בדיוק מה שעושה כדרך שגרה מורטימר (מו) פולקהארט, גיבור סדרת "לב של דיו". פולקהארט, כורך ספרים במקצועו וכותב לעת מצוא, מסוגל להביא דמויות ספרותיות לתוך המציאות שלנו, אם רק יקריא את סיפורן בקול רם.

מאבקי הכוח של סופרים וספרים

מה שבולט מאוד בסדרת "לב של דיו", וגם ביצירות דומות כמו סדרת ספרי "תרזדיי נקסט" ו-Fables, הוא שיש בהן רפרנסים ספרותיים בשפע, אולם דווקא העלילות הספרותיות נדחקות לשוליים. לאורך הקריאה בסדרה איננו יודעים, וגם לא אמור לעניין אותנו, מה בדיוק מתרחש בספרים שמתוכם לקוחות הדמויות – מאחר ואלו משמשות "חומר ביד היוצר" של גיבור הסדרה, ותו לא.

ביצירות אחרות ופופולריות יותר, כמו "צלה של הרוח" או סדרת ספרי The Unwritten, מקומו של המחבר מתעצם אף יותר, בעוד מעמדם של הספרים מצטמצם לחשיבות הנייר, עליו הם מודפסים. בספרו של קרלוס רואיס סאפון הדברים מקבלים משמעות מילולית, שכן כל כמעט כל כתביו של הסופר המדובר בעלילה נשרפים לכאורה על ידי דמות שטנית. ב-The Unwritten נקודת המוצא היא לכאורה הפוכה, שכן דווקא הסופר עצמו הוא שנעלם, בעוד סדרת ספרי הפנטסיה שכתב הופכת לפופולרית מתמיד. אולם, כבר בספר הראשון בסדרה מתחוור כי הבן טומי טיילור, שעל דמותו מבוססת למעשה סדרת הספרים הבדיונית, הופך להיות הגיבור הבלעדי של התרחשות חדשה לחלוטין – ואפלה הרבה יותר מזאת שאביו כתב עבורו.

ביצירות אחרות קורה לעתים ההפך, כאשר הספר מקבל נוכחות עצמאית ומאפיינים אישיותיים, בעוד המחבר הוא שנדחק לשוליים. לעתים אף קורה שאותו מחבר "מת" כלשון מישל פוקו, כלומר נעשה בלתי רלוונטי להתרחשות. "ספר החול", מעין גרסה מודרנית לנקרונומיקון, אך נטולת מחבר, נקנה על ידי גיבור הסיפור בדחף הרגע, ומתגלה כמעין אפוס המסודר באופן אקראי, מבלי שיהיו לו התחלה וסוף. כמו גיבורי סיפוריו של לאבקראפט, מחליט הגיבור שמדובר בספר אפל וגומר בלבו לעשות עמו את מה שבדרך כלל עושים עם ספרים החשודים כמרושעים: מניחים אותם על מדף אחורי בספרייה.

במרכז התופעה התרבותית ששמה Death Note נמצאים, לעומת זאת, שני ספרים "מרושעים". האחד הוא כמובן המחברת שבמרכז סדרות האנימה והמנגה, בה ניתן לכתוב שמו של אדם ובתוך פרק זמן קצר – להביא למותו. הספר השני הוא אותה מחברת, כפי שהופצה באלפי עותקים פיראטיים בעקבות הצלחת הסדרה, ויצרה בהלה רבתי במזרח הרחוק. נוח מאוד לפטור את הדיווחים הרבים ביפן ובסין על צוערים שנפלטו מהאקדמיה בגלל שימוש במחברת כמוגזמים, אולם לא בטוח כי מדובר היה בפאניקה מוסרית, ככלות הכול. ב-28.09.07 נתגלו דווקא בבלגיה האירופאית שני כתבים ועליהם הכיתוב "אני קירא" (שמו של גיבור הסדרה), כשהם מונחים ליד חלקי גופה.

מם על סדרת האנימה Death Note (מקור: DevianArt)
מם על סדרת האנימה Death Note (מקור: DevianArt)

בתחילת "הקוסם מארץ עוץ" אומרת גלינדה לדורותי כי בארץ עוץ עדיין חיים מכשפות וקוסמים, משום שהיא מעולם לא תורבתה. מארצה "המתורבתת" של דורותי, לעומת זאת, כבר "הוסר הקסם", כדברי מקס ובר, ואפילו הספרים האהובים כבר אינם מהווים חלק כה משמעותי מהתרבות, כפי שהיו בעבר.

יצירות רבות שנכתבו מתחילת המאה ה-21 עוסקים בשינוי שחל במעמד הספרים והספרות בעידן החדש, ולעתים אף נראה שהן יוצאות מהנחת מוצא סמויה, לפיה "אף אחד כבר לא קורא". במרכזן דמויות אינטלקטואליות, שמנהלות חיפוש אחר ספרים מאוד מסוימים, אשר צפויים להביא לשינוי כלשהו בחייהן. את הקוסמים מעולמה "המתורבת" של דורותי נוכל לפגוש במסגרת "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל", אולם עם סוגיות דומות נאבקות גם הדוקטורנטית לספרות שמאבדת את שפיותה במהלך "סופו של מר Y", כמו גם ההיסטוריונית שחוקרת את כתבי בראם סטוקר ברומן "ההיסטוריונית".

הקסם שנוכח או לא נוכח בספרים בז'אנר הפנטסיה נעשה לאירוני, ברגע שספרים אלו נפגשים לפעמים עם עידן הטכנולוגיה. נוצרים שני סוגים של הופעות, כאשר בסוג הראשון (והמדכא מביניהם) נטען למעשה שהכלח כבר אבד ממזמן על הספר המודפס. אלו הם הספרים מ"חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה", שהגיבור מנסה ללא הרף לפענח, תוך שהוא משתף במאמצים את בת זוגו, העובדת בחברת "גוגל". למרות הפרסומת הבלתי נסבלת לאותו תאגיד, ומבלי לספיילר את סיומו של הרומן – השניים נתקלים שוב ושוב בשוקת שבורה.

המסר המתקבל מכך, ומרומנים דומים כמו "קרקס החלומות", הוא של היעדר. התוכן עקר פתאום מכל משמעות, ולא ניתן לקידוד בשפה או בעולם של היום, ומשום כך גם אין לו "קוראים". הסרטון / ספר הילדים "הספרים המעופפים של מר מוריס לסמור" נפתח אף הוא באפוקליפסה שכזאת, בה סחפה סופה כלשהי את הספרים לתוך בית מבודד, אליו מגיע כאמור גם גיבור הסיפור. הספרים הופכים לחפצים בעולמו של לסמור, ולעתים גם לחבריו, אולם הסיפורים הגלומים בתוכם אינם עצמאיים ולולא התערבותו של לסמור – איש לא היה קורא בהם. למעשה, גם כשלסמור עצמו מעלעל בספר – איננו יודעים מה הוא קורא, והמידע הזה אינו חלק מהסיפור.

סוג נוסף של הופעה יראה מפגש שונה בין הטכנולוגיה והספרות, בו ייטען כי הספרים הם לא אלו שהתיישנו – גם אם הדרך שבה אנו מגדירים ספרות השתנתה. כיום, ובפרט בז'אנר הפנטסיה, שכיח מאוד למצוא יצירות שהופצו בגרסאות שונות ועל ידי יותר מכותב אחד. שכיח גם למצוא יצירות שכתיבתן נמשכה גם לאחר סיומן, באמצעות יוזמה של מעריצים, ושכיח לא פחות למצוא כותבים מוערכים שמעולם לא הדפיסו את יצירותיהם.

מתוך ספרה של לין סמית' It's A Book
מתוך ספרה של לין סמית' It's A Book

היום לא חייבים להוציא ספר כדי לדבר על ספרים, ואף לא חייבים שמדובר יהיה בספרים שיצאו אי פעם לאור. "מעבר לכל דמיון" הוא סרט שעוסק בספרות למרות שאינו מבוסס על ספר, ומצליח לשבות את לב הצופים באמצעות הסיפור על הדמות האפורה, ששומעת יום אחד את קול המחברת – המבשרת לה שהיא עומדת למות.

במעבר חד, Alan Wake הוא משחק מחשב המבוסס באופן רופף על כתביו של סטיבן קינג, ואשר עוסק בחיפושיו של סופר מתח אחר אשתו הנעדרת. זאת, תוך שהוא מגלה כל העת בשטח פיסות מרומן שהוא לא זוכר שאי פעם כתב, כמו גם נלחם בדמויות מרושעות, המזנקות עליו מבין הצללים ומנסות להביא למותו במכות גרזן ומסור.

בכיוון ההפוך, ניתן גם להזכיר ספרים שהומצאו אד-הוק ונכתבו לאחר מכן כספרים מסחריים לכל דבר, הנמכרים בחנויות. מקרה מעניין בהקשר זה הוא של הרומן The Angel’s Kiss, אותו קוראים כוכבי סדרת הטלוויזיה "ד"ר הו" באחד הפרקים של העונה השישית. זאת, רק כדי לגלות שהספר מבשר להם על התקדמות העלילה במהלך הפרק – ועל מותם הקרב. הפרק עצמו נחשב עד היום לאחד מפרקיה הטובים של הסדרה, ולא בכדי גם מהדורת הדפוס שלו זכתה להצלחה מסחררת.

השנה יצא לאור גם ספר פנטסיה ישראלי, המשלב בין מספר הופעות אליהן התייחסתי קודם לכן. גיבור "המדריך לימים הקרובים" הוא בן שוורצמן, צעיר המגלה בחנות ספרים ספר הפונה אליו בשמו ומסביר בכריכתו האחורית כי חייו של הקורא נמצאים בסכנה. התרגיל העלילתי המבריק של יואב בלום מציג למעשה מחבר אלטרנטיבי, נוסף לו עצמו, כמו גם ספר שניחן באישיות ובשנינה ייחודיים – גם אם מהותן מתבהרת רק במהלך הקריאה.

הדמויות מתוך סרטי "הארי פוטר" (מקור: WB Productions)
הדמויות מתוך סרטי "הארי פוטר" (מקור: WB Productions)

בחזרה להתחלה, נשאלת השאלה איזה כוח עדיין שמור היום ביצירות ספרותיות, ואם הוא מצדיק לעתים את האיסור על הפצתם של ספרים מסוימים. מחקרים שעסקו עד כה ב"ספרים אסורים" מצאו שהם לאו דווקא מדרדרים לאלימות או התנהגות מינית, אם כי הם בהכרח עשויים להוביל לאימוץ רעיונות גזעניים, לאומניים ו/או סקסיסטיים.

מצד שני, דווקא סדרת ספרי "הארי פוטר", שנאסרה להפצה במדינות רבות בשל סיבות חינוכיות ודתיות, נמצאה על ידי חוקרים מסוימים ככזאת שהקריאה בה מביאה לתמורה חיובית בתפישותיהם המוסריות של הקוראים. יתכן שהדבר מעיד על כך שהכוח בספרות אכן ניתן להכרעה בידי "הקוראים", והם שבוחרים להשתמש בו לטוב או לרע.