לא רק בכתבי עת: איפה עוד אפשר לפרסם סיפורים קצרים?

6 במות מקוונות שבהן ניתן לפרסם כבר עכשיו, בלי המתנה לעורך ובלי חשש מתשובה שלילית – על כל היתרונות והחסרונות, כולל טיפ מיוחד בסוף

אם עקבתם אחרי סדרת הפוסטים שפרסמתי כאן בנושא פרסום סיפורים קצרים במגזינים בינלאומיים (משלב התרגום והעריכה, דרך השליחה ועד הפרסום) אתם כבר יודעים שהמתנה היא שם המשחק. כתבי עת בשפה האנגלית, על אחת כמה וכמה אלה שמגדירים עצמם כבינלאומיים, סובלים מעומס תמידי של סיפורים הממתינים לקריאה. המתנה ממוצעת למייל קבלה או דחייה יכולה בכיף לקחת אצלם בין חצי לשנה, ובסופה אפילו לא בטוח שתעברו לשלב הפרסום, או לחילופין – שתקבלו משוב מפורט על למה נדחיתם.

ועוד לא דיברנו על החיסרון הגדול ביותר של כתבי עת ספרותיים. בדומה לספרי ביכורים של סופרים בלתי מוכרים, תמיד נשאלת השאלה מי קורא אותם, כשלא מעט פעמים התשובה היא "הסופרים עצמם", שגם הם לרוב מדלגים לעמוד בו פורסם הסיפור שלהם. לא בכדי, כתבי עת רבים גובים כסף מהכותבים עבור מעבר על הסיפור (reading fee) או על הגיליון שבו ראה אור, במקום לחלק עותק בחינם. ככה זה כשאתה מתפרנס מהסופרים, להבדיל מהיצירה שעליה שקדו.

לשלוח להוצאות לאור זה תהליך בירוקרטי, לא יצירתי (Photo by Vlada Karpovich on Pexels.com)

מה יעשו הסופרים שרוצים להתפרסם מהר יותר? ליהנות מקהל קוראים גדול ונאמן? התשובה המיידית היא "לחכות" – לקוות לקבלת תשובה חיובית מכתבי העת האיכותיים יותר (ולא חסרים כאלה) או לבנות קהל קוראים גדול ונאמן סביב הסיפורים שלהם. אבל אם כבר יש לכם קהילה שכזאת, שצמאה לסיפורים שלכם, אולי אין טעם שתחכו למגזין ספרותי שיעניק לכם גושפנקא. אולי אתם יכולים לצאת לאור בכוחות עצמכם.

שלא כמו בהוצאה עצמית במובן המסורתי, שבו אתם אחראים לתהליך ההוצאה לאור משלב שכירת הספקים ועד להדפסה בבית הדפוס וההפצה לחנויות, בהוצאה עצמית באינטרנט (self publishing) כל שנדרש מכם הוא חשבון משתמש וחיבור לאינטרנט. כן, ממש כמו בכל פלטפורמת מדיה חברתית. הנה 5 פלטפורמות שבהן זה עובד – בלי לומר מילה על אמזון.

5 פלטפורמות מובילות להוצאה עצמית באינטרנט

הסופרת זולי ריין משתפת מהתובנות שלה על כתיבה ספרותית במדיום

1.      מדיום (Medium)

  מדיום הוקם בידי מייסד טוויטר, אוון ויליאמס, כפלטפורמה לפרסום תכנים ארוכים יותר מ-140 התווים שאליהם הוגבלו ציוצים בטוויטר ב-2012. האתר לא מפרסם נתונים אודות מספר המשתמשים בו, אבל השערות לא רשמיות מדברות על 60 מיליון משתמשים חודשיים (!). זה נתון די מדהים, בהתחשב בכך שמדיום מפרסם תכנים תחת חומת תשלום נוקשה למדי. למעשה, האתר גובה מקוראיו דמי מנוי חודשיים או שנתיים כתחליף לחשיפה לפרסומות שנהוגה באתרי תוכן מסורתיים יותר.

ועם זאת, מדיום הוא לא אתר תוכן מסורתי בשום צורה. בראש ובראשונה, זהו בלוג. כל אחד יכול לפרסם בו בלי לעבור עריכה וביקורת, כל זמן שהתוכן לא עובר על קווים מנחים בסיסיים האוסרים על פורנוגרפיה, גזענות, וכדומה. מדיום מקפיד לתגמל בכסף את כותביו על התכנים האיכותיים יותר באמצעות פרמטרים קבועים כמו מספר קוראים ואחוז השלמת קריאה (read through rate). הוא גם מקפיד לחשוף את אותם תכנים לקהל גדול ומפולח יותר באמצעות המגזינים הפנימיים (הפבליקיישנס) שפעילים בו ומעסיקים עורכים (curators) שגם דואגים למטב את הטקסט מבחינת שפה, בדיקת עובדות, ומה לא.

משום שהוא מעודד כותבים לפרסם מחדש תכנים שפורסמו במקומות אחרים (מבלי שהדבר יגרור כפילות בתכנים מבחינת גוגל), מדיום נחשב בעיקר לכלי טרגוט יעיל בידיהם של אנשי מקצוע המעוניינים לעבוד על המיתוג האישי שלהם, כמו גם חברות עסקיות המפרסמות מחדש תכנים מבלוגים מקצועיים. רק לאחרונה נראה שהתרחב גם לנישות כמו היסטוריה, תרבות, מתכונים, ושאר תחומים שאנשים פשוט נהנים לכתוב עליהם, מתוך ידיעה שאנשים אחרים ייהנו לקרוא. גם פבליקיישן לסיפורים קצרים קיים שם. יש גם לא מעט פבליקיישנס ספרותיים עם כמה מאות עד אלפי מנויים.

למה לפרסם שם?

  • כי מדיום הוא כלי טרגוט – הוא שואל את המשתמשים בפלטפורמה, במעמד ההרשמה, אם הם נהנים לקרוא סיפורים קצרים (או ספרים בכלל) וממליץ על תכנים מתאימים שמדלוורים ישירות למנויים באתר הבית או במייל.
  • כי כיף לראות את השם שלכם בעמוד הבית לצד מגזינים כמו הניו יורק טיימס והאטלנטיק.
  • כי נישת הסיפורים הקצרים היא חדשה יחסית (=לא ממש תחרותית) ובהחלט עשויה לגדול.
  • כי אם הסיפור שלכם יצבור קוראים, אתם עוד יכולים לקבל עליו כסף (לא המון. רוב הכותבים במדיום לא מקבלים יותר ממאה דולר בחודש, אבל גם זה משהו).
סופרת הפנטזיה אלכסה דאן משיבה לשאלות נפוצות על וואטפאד

2. ווטפאד (Wattpad)

ההצהרה בעמוד הבית של Wattpad מבטיחה לכותבים שפרסום הסיפור או הספר שלהם באתר הוא הצעד הראשון בדרך לחתימה על חוזה להפיכתו לסדרה או לסרט. למרות שרק יצירה מפורסמת אחת מהאתר הפכה לסדרת סרטים מצליחה בנטפליקס – "דוכן הנשיקות" – הסטטיסטיקה מעודדת. כ-90 מיליון קוראים וכותבים (!) משתמשים בווטפאד ברמה החודשית, כשהאתר תומך ב-50 שפות מ-35 מדינות שונות (כולל תכנים בעברית ומישראל, אם כי אני חייבת להודות שהתמיכה בעברית לא מדהימה). האתר גם נחשב לממכר במיוחד, כפי שיעידו אינספור מאמרי "why is Wattpad so addictive" שמצאתי באינטרנט תחת כל URL רענן.

למה וואטפד כה ממכר? כי הוא פונה לאוכלוסייה של משתמשים נאמנים במיוחד: 80% מהמשתמשים שלו הן בעצם משתמשות, ורובן בנות דור ה-Z. במילים אחרות, וואטפד פונה לנשים צעירות ולמתבגרות, מה שהופך אותו לפלטפורמה המושלמת עבורכם אם כתבתם ספר YA, רומן אירוטי (פורנו רך בלבד), רומן רומנטי, או פאנפיק ללהקות קיי-פופ.

למה לפרסם שם?

  • אם כתבתם באחד מהז'אנרים שעשוים לדבר לנערות ולנשים צעירות, יהיה לכם הרבה יותר קל להגיע אליהן בוואטפד מאשר באמזון.
  • רוב התכנים אומנם מתפרסמים ונקראים בחינם, אבל יש תחרויות, הסכמים מסחריים (כולל עם Hulu ונטפליקס) ועוד המון פוטנציאל להפוך את הסיפור או הרומן שלכם למשהו שהוא יותר מטקסט גולמי.
  • זאת כנראה הפלטפורמה הגדולה ביותר לפרסום פאנפיקשן חוץ מטאמבלר, רק בלי בעיות זכויות היוצרים שנלוות בדרך כלל לתכנים מהסוג הזה.
הסופרת סי.ג'יי אנאיה מדריכה כיצד להשתמש באינקיט

3. אינקיט (Inkitt)

המתחרה הגדולה של וואטפאד. במבט ראשון קשה למצוא את ההבדל בין השתיים – הן פונות לאותה אוכלוסייה (מתבגרים עד צעירים), מכילות מספר גדול של כותרים מז'אנרים דומים (פנטזיה ורומנטיקה) ומתפארות בשיתופי פעולה עם גופי תוכן גדולים (במקרה של אינקיט מדובר בפורבס, טק קראנץ' ודה גרדיאן).

ככל שבדקתי זאת לעומק, ההבדל הוא במיתוג. בעוד בוואטפד המשתמשים נמצאים בתחרות תמידית על מי ימשוך את תשומת לבם של המפיקים מהטלביזיה, אינקיט רואה את עצמה כפלטפורמת הוצאה לאור לכל דבר ועניין. זה בא לידי ביטוי בעיקר בלשונית האנליטיקס. בעוד וואטפד נותנת לסופר/ת מידע שטחי על כמות הצופים בתכנים ועל מספר הלייקים שנאספו עבורם, אינקיט בודק כמה גולשים הגיעו לתוכן לאורך זמן וגם שולח נוטיפיקציה בכל פעם שמישהו קרא כותר מתחילתו ועד סופו. הפלטפורמה גם נותנת לכל סופר/ת "ערכת קידום" עם קבוצות פייסבוק שניתן לקדם בהן את הספר, עיצובים לציטוטים נבחרים מתוך הספר, ועוד.

כמו רוב פלטפורמות הכתיבה והשיתוף, אינקיט לא משלמת לכותבים. עם זאת, אם הספר מושך את לבם של עורכי Galatea, הפבליקיישן הפנימי של אינקיט, הכותב/ת צפוי לקבל חוזה להפקת ספר אינטרקטיבי, שבו המלל שכתב/ה ישולב עם אפקטים ויזואליים וקוליים. באינקיט כותבים שתגמולים על ספר כזה יכולים להגיע ל-14 אלף דולר בחודש.

למה לפרסם שם?

  • בוואטפד הקהל גדול יותר, אבל לא כל מי שנמצא בוואטפד נמצא באינקיט ולהפך. אם אתם ממילא מפרסמים לקהל של הפלטפורמות הללו, לכו על בטוח ופרסמו בשניהם.
  • כמות העוקבים שניתן להגיע אליה באינקיט גדולה יותר, בין השאר כי הפלטפורמה מעודדת כותבים לקדם את עצמם. ראו את סיפורה של הישראלית הזאת, שהגיעה למספר בלתי נתפס של 30 מיליון קוראים באינקיט בלבד.
  • באינקיט, בניגוד לוואטפד, אפשר למצוא הרבה סופרים שכבר פרסמו בעבר (published authors) – מתברר שהפצה של חלק מהספרים שלהם בחינם עוזרת להם לשפר את המכירות של שאר הכותרים שלהם באמזון, או לכל הפחות את הביקורות שלהם. אז אם כבר פרסמתם סדרת ספרי פנטזיה ואתם רוצים לתת בוסט למכירות של ספרי ההמשך, זה רעיון לא רע להציע את הספר הראשון בחינם.
חברת הטכנולוגיה החינוכית "קומון סנס" מסבירה על סטוריבירד

3. סטוריבירד (Storybird)

סופרי ילדים, מורים לגיל הרך, מטפלים, זה בשבילכם – סטוריבירד היא פלטפורמה שהופכת כתיבה של סיפורי ילדים לקלה ולנגישה יותר. במקום לכתוב סיפור ואז לחפש עבורו מאייר, בית דפוס ודרך הפצה שלא קורעת את הכיס, סטוריבירד הולך הפוך על הפוך. הוא חושף אתכם לאיורים של מעצבים מוכשרים ואז מאפשר לכם לכתוב סביבם סיפור. ומשום שהאתר רואה בפעילות שלו שליחות חינוכית, הוא מעלה כל הזמן איורים חדשים, מפרסם קולות קוראים לאתגרים וגם מארח תחרויות מעת לעת. נכון להיום יש בו כתשעה מיליון משתמשים חודשיים והקריאה בו היא בחינם (הכתיבה היא בתשלום).

למה לפרסם שם?

  • הזדמנות לבדוק את הפוטנציאל של הספר שלכם לפני שאתם מוציאים הון תועפות על הפקה.
  • הזדמנות לקבל פידבק מאנשי מקצוע ומילדים (מה שלא קורה בדרך כלל בתהליך העריכה הספרותי).
  • הזדמנות להיחשף למאיירים שונים שאולי תרצו לעבוד מולם באופן פרטי בהמשך.
סרטון ההסבר (explainer) של קומנפול

4. קומנפול (Commanful)

קומנפול מתגאה בהיותו "אתר מולטימדיה" אבל האמת היא שזהו פשוט אתר פלאש פיקשן, עם התאמה ויזואלית לדרך שבה צעירים מדורות ה-Y וה-Z רגילים לצרוך תוכן. דמיינו לעצמכם מצגות שבהן כל שקף הוא חלק אחר של הסיפור, קצת כמו מצגות "הרשימה" (T5) שאנו רגילים לראות באתרי תוכן. תצטרכו ללחוץ אקטיבית על המצגת כדי לעבור לשקף הבא, וכמובן שתוכלו לנטוש אותה בכל עת ולעבור למצגת אחרת.

למרות הפורמט המצודד והמהיר, קומנפול נהנה ממסה של כמה אלפי משתמשים בסך הכול – קצת מאכזב לעומת עשרות המיליונים שמנינו קודם לכן. ועם זאת, האתר מושך אליו קוראים בז'אנרים נישתיים במיוחד, כמו שירה והומור, שלאו דווקא קל למצוא עבורם קוראים, ולא כזה תלוש מהמציאות לשדך בינם לבין דימויים ויזואליים.

חוץ מזה, בפלטפורמה הזאת ניתן ליהנות מגישה ישירה לחובבי שירה והגות – לא דבר מובן מאליו ברשתות חברתיות. נסו, נגיד, לחפש את התגית poet באינסטגרם. רוב האנשים שיעלו בחיפוש לא יהיו משוררים.

למה לפרסם שם?

  • אם אתם כותבים בז'אנר נישתי שידוע במספר מילים מצומצם – זאת ההזדמנות הכי טובה שלכם למשוך קוראים שמתעניינים במה שיש לכם לומר.
  • זה נורא קל – בעוד האתרים האחרים ברשימה דורשים תהליך הרשמה מפרך והגדרה של מספר תגיות (פלוס תשלום), בקומנפול לוקח כמה דקות להעלות סיפור – ובחינם. תוכלו טכנית להעלות אליה גם את ההגיגים שלכם מארוחת הצהרים.
  • אם אתם יודעים לעצב, אפשר לנצל זאת כדי להפוך את הסיפורים שלכם לאטרקטיביים במיוחד.
מצגת ההסבר של Alter Stories

4. אלטר סטוריס (Alter Stories)

אתר אלטר סטוריס פועל במתכונת שונה משל האתרים האחרים שהופיעו ברשימה, בראש ובראשונה כי אין אפשרות להעלות אליו יצירה קיימת. זה אתר שמסתמך על אתגרי כתיבה קבוצתיים, "סיפור בהמשכים" – אם תרצו.

ככה זה עובד: הכותבים מעלים "קיקאוף", התחלה של יצירה או סיפור שלם שמשהו בו לא לגמרי עובד. הקוראים מתגייסים למשימה וכותבים לסיפור המשך או פרק נוסף (follow up). כך זה נמשך ונמשך. האתר לא מנדב מידע על שיתופי הפעולה של המשתמשים, אבל דגימה ארעית של חלק מהסיפורים מעלה שהם יכולים להימשך על פני גלילות ארוכות מאוד (כותבת שורות אלו לא הגיעה לסוף שלהן).

קל יחסית גם להחליט לאילו שרשורים רוצים להצטרף. פשוט לכו ל-genres בסרגל העליון ובחרו מבין הז'אנרים המוצעים שם. השרשורים הפעילים ביותר הם כמובן בעולמות הפנטזיה, האקשן והרומנטיקה – אבל האתר לא שומם גם בגזרות האחרות. עם זאת, הוא בהחלט לא מצטיין במסת משתמשים מפוארת כמו האתרים האחרים, ולא הייתי ממליצה עליו למי שרוצה לפרסם עבודה גמורה יחסית.

למה לפרסם שם?

  • אם נתקלתם במחסום כתיבה או שאתם מרגישים שמשהו בסיפור לא לגמרי עובד – זה המקום להיוועץ בחוכמת ההמונים כדי למצוא פתרון יצירתי.
  • אפשר לקבל השראה מכותבים אחרים והאופן שבו פתרו בעיות בסיפורים שלהם, או מהאופן שבו כותבים קראו את היצירה והשלימו אותה.
  • המקום להושיט יד לכותבים אחרים.
אל תסתכלו על הבמה, תבדקו איזה תוכן אנשים קוראים (Photo by energepic.com on Pexels.com)

ואם שום דבר לא מתאים?

אם בחרתם לפרסם באנגלית, כנראה שאיפה שהוא באינטרנט יש במה לפרסם את התוכן שלכם. לפעמים גם יהיה לה שומר סף (=עורך/ת) וזה לא בהכרח דבר רע. עורכים הם סמן האיכות של היצירה שלכם, העדות שהיא שלמה מספיק כדי לקבל קידום בחשיפה לקוראים חדשים.

הנה הצעה: במקום להגיש את הסיפורים שלכם להוצאות, הגישו אותו לקולות קוראים. חפשו את הבקשות המיוחדות שאתם יכולים להיענות להן. אם נתקלתם בקול קורא בנושא משבר האקלים, לדוגמה, חפשו משהו שכתבתם שקשור לנושא הזה. אותו כנ"ל לגבי קולות קוראים הנוגעים לסיפורים בכיכובם של חתולים, או שעוסקים באימהות, או שיש בהם בניית עולם בתוך מחשב. יש המון קולות קוראים שונים ומשונים שם בחוץ – וככל שהם נישתיים יותר, כך התחרות קטנה יותר – מה שמקל עליכם להתקבל.

רמז: חפשו משהו שקשור ליהדות או לישראל. ציני ככל שזה נשמע, לכל כותב וכותבת ישראלים יש לפחות יצירה אחת כזאת.

ועכשיו ליתרון הכי גדול – קולות קוראים מתפרסמים גם בכתבי עת גדולים וגם בבמות מקוונות כפי שמניתי למעלה. אל תעשו איפה ואיפה. כל פרסום הוא דרך להרחיב את קהל הקוראים שלכם. אם מצאתם הזדמנות, על אחת כמה וכמה אם היא טובה ומתגמלת ("כסף" זו לא מילה גסה) – לכו עליה בכל הכוח. בהצלחה!

פרסמתי בכתב עת ספרותי בינלאומי! מה עכשיו?

תובנות שאספתי לאחר שהצלחתי סוף סוף לפרסם סיפור באנגלית, וגם קצת לאחר מכן. פוסט שלישי בסדרה

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על פרויקט שהתחלתי בתקופת הקורונה, במסגרתו תרגמתי כמה מהסיפורים היותר טובים שלי לאנגלית וניסיתי לפרסם אותן בבמות בינלאומיות. במשך תקופה די ארוכה לא עדכנתי במהלך הפרויקט, והייתה לי סיבה טובה. פשוט לא הצלחתי להתקבל לשום מקום.

הפוסטים הקודמים בסדרה:

לפי הדאשבורד שלי באתר Submissions Grinder, בשנת 2021 הגשתי סיפורים לפרסום 37 פעמים. כמעט בכל פעם הייתי צריכה לערוך חיפוש אחר קולות קוראים, להתאים את הסיפור לפורמט תסריט (Manuscript Format), לשלוח ובעיקר לחכות, והרבה. לקראת סוף השנה כבר הייתי קרובה להרים ידיים והנה, מתוך ששת הסיפורים שהשתתפו בפרויקט, אחד ("הסכין") התקבל לדפוס – ואפילו יצא בינתיים לאור!

אז מה למדתי מההתנסות הזאת? הנה כמה לקחים חשובים, שכדאי שכל הכותבים (ובמיוחד הישראלים) ייקחו בחשבון לפני שהם יוצאים למסע:

Photo by A Koolshooter on Pexels.com

1. תתאזרו בסבלנות, והרבה

אחד הדברים שאני אוהבת באתר Submissions Grinder  הוא שזמן ההמתנה לתשובה עבור כל פבליקיישן ידוע ומצוין ליד השם שלה. כך יודעים אם ניתן לצפות לתשובה במשך שבוע או שנה שלמה, ולצערי, זמן ההמתנה הממוצע לתשובה נוטה יותר לכיוון השני. אם לדייק, הוא עומד על סביבות מאה ימים, שהם כארבעה חודשים (!), ולא נדיר שכתב עת מאחרים להחזיר תשובה, או לא נותנים אותה בכלל. לחילופין, יש לא מעט סיפורים שבכלל שכחתי שהגשתי אותם עד שקיבלתי עבורם תשובה שלילית.

לזכות המוציאים לאור בארה"ב ייאמר שהם מסודרים בהרבה יותר מאלה הישראלים. בארץ קורה לא פעם ולא פעמיים שמקבלים אישור על הגשת סיפור, ולעולם לא מקבלים תשובה אם התקבל לפרסום או לא (גם אם שולחים פנייה על כך למו"ל בכבודו ובעצמו). בארה"ב, כשעובדים מול תוכנות הגשה ייעודיות כמו Moshka  או  Submittable, רוב הסיכויים שהסיפור שלכם לא ייפול בין הכיסאות. לכל הפחות תקבלו תשובה גנרית במידה שהוא נדחה. ברוב כתבי העת מאפשרים (ואפילו מעודדים) כותבים לשלוח פנייה למערכת אם טרם קיבלו תשובה בתום פרק זמן מסוים, לרוב שישה חודשים. אפשר כמובן לשים תזכורת ביומן לתאריך הזה, ואפשר לסמוך על התזכורות של Submissions Grinder. מה שבטוח, אחרי שתשלחו פנייה (query), יענו לכם. לי ענו בשתי הזדמנויות שונות, עם התנצלות.

גם אם הסיפור שלכם התקבל לסבב השני של בחירת הסיפורים, אל תתלהבו יותר מדי. הסבב הזה כשלעצמו אורך בממוצע שלושה חודשים, והתחרות קשה הרבה יותר. בשל כך מעודדים אתכם להודיע למערכת מוקדם ככל הניתן אם הסיפור שלכם התקבל למקום נוסף. לפחות תעשו לכותב אחר את היום.

Photo by kira schwarz on Pexels.com

2. אל תיעלבו מדחיות שמציינות את סיבת הדחייה

זה לא מובן מאליו שמישהו נותן משוב על הסיפור שלכם. מגזינים אמריקנים, במיוחד אלה שמוכנים לשלם לכותבים, מקבלים בשבוע ממוצע של 120 סיפורים לקריאה. אני יודעת כי בחלק מהמגזינים מפרסמים Queue, שמאפשר לדעת – ממש כמו בקופת החולים – איפה הסיפור שלכם עומד בתור ביחס לכל אלה שהוגשו לפניו. לא ברור אם למי שקורא את כל הסיפורים הללו נשאר זמן לקרוא ספרים בזמנו הפנוי (או אפילו לצפות בנטפליקס), אבל זאת הסיבה האמיתית להמתנה הארוכה שמתסכלת אתכם.

מי שעוסק בקריאת סיפורים כנראה באמת רואה שליחות בלקרוא את פרי מלאכתם של סופרים מוכשרים ולפרסם אותו, ולכן קחו זאת כמחמאה ענקית אם הוא יושב במשך כמה דקות לכתוב לכם משוב. גם אם המשוב הזה יורד לדקויות של טעויות כתיב וחוסר עקביות בכתיבה, הסיבה לכך היא שהעורך או העורכת ראו בכם פוטנציאל. קחו את הקובץ המוער ותקנו אותו בהתאם. ככה יהיה לכם סיכוי גדול יותר להתקבל לכתב עת אחר, או אולי אפילו לאותו כתב עת. חלק גדול מהמגזינים מאפשרים להגיש את אותו סיפור בהפרש של כמה חודשים, אם נערכו בו שינויים מהותיים.

Photo by Daria Klimova on Pexels.com

3. תשתמשו בשמות ובמוטיבים ישראליים, אבל בזהירות

זה כיף לראות את השם ההו-כה-ישראלי שלכם ליד סופרים עם שמות אמריקניים, אבל צריך להיזהר עם המקום שאליו אנחנו לוקחים את הזרות המובנית שלנו כישראלים. בין אם נרצה בכך או לא, אנחנו לא מוגדרים marginalized group. כלומר, אין לנו איזה "קול מושתק" שלא מעט כתבי עת ספרותיים שואפים לבטא. תתעלמו ממה שכתוב כאן אם אתם כותבים בשם קהל מצומצם שהדיכוי שלו מובהק יותר, כמו קבוצות אתניות או לאומיות בתוך ישראל (שאינן אשכנזיות ו/או לבנות ו/או יהודיות).

בכל מצב אחר, ישראל היא לכל היותר אקזוטיקה, מדינה במזרח התיכון שמבחינת כל שאר העולם, מתנהלים בה על גבי גמלים. זה יתרון וגם חיסרון. מצד אחד, כל דבר שתתארו בנוגע לישראל, ממנהגים יהודים ועד למקומות בארץ, יהיה שונה ומרתק. מצד שני, תצטרכו להסביר הרבה, וגם להימנע מתרגום ישיר של מילים וביטויים מעברית שאולי לא יהיו מובנים בקריאה ראשונה. לקוראים בעולם, כפי שלמדתי על בשרי, לא מובן מאליו מהו קפה "נס", או שאת המילה Jinn מבטאים בערבית בתור Jen.

אם אין לכם חבר או בן משפחה שמכיר את התרבות האמריקנית, היעזרו במתרגמים או שמי שעורכים לכם את הסיפור לפני ההגשה. אם המתרגם או העורך הוא אמריקני בעצמו, במיוחד כזה שמעולם לא ביקר בישראל, הוא ישים לב מיד לדקויות הללו ויעיר לכם, כדי שתוכלו להוסיף את ההבהרות הנדרשות.  

חשוב לא להגזים כאן. הקוראים שלכם הם בכל זאת אנשי ספר. הם ילמדו מהר מאוד את חוקי העולם שאותו אתם מתארים ויעקבו אחריהם. כל זמן שתהיו עקביים ולא תתנו להם ללכת לאיבוד, לא תהיה משמעות לתרבות שממנה הם מגיעים.

Photo by Suzy Hazelwood on Pexels.com

4. תתכוננו לכמה סבבי הגהה

אם עקבתם אחרי מה שכתבתי בפוסט הקודם, בוודאי העברתם את הסיפור שלכם הגהה לפני ששלחתם אותו לכתב עת, וטוב שכך. התחרות מספיק קשה גם מבלי שיפסלו אתכם על שגיאות דקדוק. אבל כל מגיה, חשוב לזכור, מפספס לפעמים. בשל כך חשוב להעביר את הטקסט פעם נוספת ב-Grammarly לפני ההגשה, וגם לאחר מכן – סביר להניח שהעורך או העורכת יאתרו פה ושם טעויות.

למעשה, אם מדובר בכתב עת שמכבד את עצמו, הרי שלפני הפרסום הוא ישלח לעיון שלכם גרסה ערוכה של הסיפור (כנראה בעקוב אחר שינויים), שחלק ניכר מהעריכה שלה הוא הגהה. עברו אחת אחת על העריכות המוצעות, ואל תהססו להרים דגל אם משהו לא מסתדר. אם הסיפור יראה אור בדפוס, סביר להניח שלא תהיה לכם אפשרות לפסול או לשנות עריכות בשלב מאוחר יותר.

זה לא אומר שצריך לבצע את התהליך בחופזה אם מדובר בפורמט אלקטרוני. אם הסיפור שלכם רואה אור באתר Medium, לדוגמה, נסו להוריד את הטקסט למחשב שלכם ולהשוות בינו לבין הגרסה המקורית (יש פונקציה כזאת ב-Word) לפני שאתם מאשרים את העריכה הסופית.

Photo by Laker on Pexels.com

5. תבחרו את ההצעה הטובה ביותר

הסיפור שלכם התקבל לפרסום (או התקבל לשלב השני בדרך לפרסום) ביותר ממקום אחד? אל תתביישו לבחור את ההצעה המתאימה ביותר. אפשר לבחור את הבמה שמשלמת יותר לכותבים (או משלמת, נקודה), את הבמה היוקרתית יותר, את הבמה שיותר הולמת את סגנון הכתיבה הכללי שלכם, או את הבמה שבה יש לכם היכרות טובה יותר עם העורך – כל כותב ומה שחשוב לו.

אם אין לכם העדפה לבמה מסוימת, המעט שאתם יכולים לעשות הוא ליידע את העורכים לגבי ההתלבטות. בדיוק כמו בחיפוש עבודה, אם תודיעו לעורך או לעורכת שקיבלתם הצעה ממקום אחר – זה יכניס אותם להילוך מהיר. וכן, זה יכול אפילו להוביל לכך שהסיפור שלכם יתפרסם מוקדם יותר.

Photo by Pixabay on Pexels.com

6. תעמדו בתנאי הפרסום

בכך שאישרתם לכתב העת לפרסם את הסיפור שלכם, נתתם לו את זכויות השימוש ביצירה. יש לכם אפשרות לפרסם בהמשך את היצירה בכתב עת נוסף, מה שקרוי בשפת המו"לים reprint, אבל לא כל כתבי העת מפרסמים reprints. כשאתם פונים לאלה שכן מפרסמים reprints, הקפידו לציין שהסיפור פורסם קודם לכן במקום אחר ובאיזו מהדורה.

בחלק מכתבי העת מאפשרים לכם להגיש את הסיפורים לכתבי עת אחרים רק בחלוף זמן מסוים מהפרסום. נגיד, שלושה חודשים או חצי שנה. אפשר להגיש את הסיפור לפרסום כרגיל בזמן הזה, לבמות שיהיו מוכנות לשקול אותו, אבל שימו לב לא לאשר את פרסומו בטרם חלפה התקופה שהוגדרה בעת פרסום הסיפור בכתב העת הקודם. במילים אחרות, אם הסיפור שלכם מיועד לפרסום במהדורת ינואר, והתקופה שעליכם לחכות מסתיימת רק במרץ, בקשו בנימוס שהסיפור יראה אור במהדורת מרץ.

הקהילה המו"לית בחו"ל, כמו בארץ, לא גדולה במיוחד. העורכים יבינו אם תסבירו להם שאתם מתחשבים בהסכם עם כתב עת אחר.

ו... זהו! אם יש כאן עוד כותבים שעברו חוויה דומה, אשמח לשמוע את הרשמים שלכם. עד אז, שיהיה המון בהצלחה לכולם!

איך שולחים סיפורים למגזינים בחו"ל

התרגום והעריכה הם רק ההתחלה. כעת צריך לבחור את כתב העת שאליו יישלחו החומרים, לעקוב אחר ההנחיות, להמתין (הרבה) בסבלנות ולא ללכת לאיבוד בתהליך

כתבתם סיפור. החלטתם לתרגם אותו לאנגלית ולנסות לפרסם אותו בעולם. אולי שכרתם מתרגם לשם כך. גם אם לא, עשיתם לפחות הגהה אחת או שתיים לפני השליחה. אם כל זה נשמע לכם זר ומוזר, אני ממליצה לקרוא את הפוסט הקודם שכתבתי בנושא, על איך מתרגמים סיפורים עבור מגזינים בחו"ל.

הפוסט הזה יעסוק בשלב הבא – על השליחה וכסיסת הציפורניים שאחריה.

נכון, גם כששולחים סיפורים לכתבי עת בעברית יש לא מעט מתח וציפייה. אבל באנגלית, אולי דווקא בשל ההיצע הגדול של הבמות לפרסום, שלא לדבר על נהלי העבודה המסודרים יותר, העבודה לפני השליחה רבה יותר. הציפייה, בהתאם לכך, כפולה ומכופלת. מעבר לכך, שליחה לכתבי עת באנגלית מחייבת התנהלות מאורגנת גם מהצד שלכם, שתזכיר לכם, בכל שלב, מי כבר קרא את הסיפור שלכם, מי אמור להחזיר תשובה, ומתי ואיך ניתן לשלוח לכתבי עת נוספים.

יש כמה דרכים לעשות זאת. אפשר לעבוד עם וורד או אקסל. אפשר גם עם טבלה דינמית, כמו Airtable. ובאינטרנט כמו באינטרנט, יש גם לא מעט שירותים שיעשו זאת בתשלום. אני ממליצה דווקא על השירות החינמי, Submissions Grinder, שיעזור במיוחד לאלה שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום.

איך עובדים עם Submissions Grinder?

קודם כל, כמו בכל אתר, פותחים לעצמכם משתמש. אחר כך, לכו למנוע החיפוש של האתר. הזינו שם את הפרטים של היצירה שכתבתם, לרבות הז'אנר ומספר המילים. אם אתם לא מעוניינים להדפיס את הסיפור ולשלוח אותו מעבר לים, ציינו שאתם מעדיפים הגשה אלקטרונית (electronic).

לא בטוחים מה הז'אנר של הסיפור שלכם? ממילא רוב המגזינים לא מפרסמים ז'אנר אחד בלבד. למעשה, ברשומת החיפוש תוכלו לראות אותיות שונות ליד השם של כל כתב עת, שמייצגות את מגוון הז'אנרים שהוא מוכן לפרסם, כמו F (fantasy) ו-SF (science fiction).

בנוסף לכך, תתבקשו לציין אם אתם מעוניינים להגיש מספר יצירות במקביל (multiple). זאת אפשרות טובה למי שמעדיף תהליך קצר ככל הניתן, אם כי קחו בחשבון שכמספר היצירות שתגישו – כך ייתכן גם מספר הדחיות שתקבלו. תתבקשו גם לסמן V אם אתם מעוניינים להגיש את היצירה למספר מגזינים במקביל (simultaneous). אני דווקא ממליצה לא לסמן את התיבה הזאת בחיפוש הראשון, מסיבה שאפרט בהמשך.

לסיום, בעמודה מצד ימין, תתבקשו להזין את התשלום שאתם מעוניינים לקבל עבור כל מילה בסיפור. קחו בחשבון שכל מספר שתכניסו לתיבה הזאת, למעט "אפס", ימחק באופן אוטומטי מהתוצאות מגזינים שלא משלמים לכותבים. לכן, אם חשוב לכם לקבל תשלום, אבל גובה התשלום לא משנה כהוא זה, אפשר אפילו להזין בתיבה מספר כמו "1" שמייצג סנט בודד למילה, רק כדי לראות מה האפשרויות שלכם. כאמור, יש מגזינים שמוכנים לשלם לא מעט עבור סיפורים טובים. אבל הרוב, מה לעשות, לא כל כך (0.1 סנט למילה הוא לא גמול נדיר). 

הסופרת ג'ולי סונדרה מדגימה איך לעבוד עם Submissions Grinder

בחרתם 2-3 כתבי עת רלבנטיים? מעולה. לחצו על השם שלהם בתוצאות החיפוש.

בעמוד של כל פבליקיישן תוכלו לראות איזה סוג יצירות מקבלים שם, מה תנאי ההגשה ומתי מגישים. חלק מכתבי העת, במיוחד אם הם שנתיים (annual), מקבלים חומרים בחודשים מאוד ספציפיים. למשל, ברבעון הראשון של כל שנה. לאחרים יש תנאים נוספים שעשויים להגביל אתכם. למשל, הם מקבלים רק תכנים שעוסקים בלהט"ב, או סיפורים שנכתבו על ידי יוצרים קנדים או ילידי קנדה. הנתונים האלה לרוב יופיעו לכם בחלק הראשון של עמוד ההוצאה – וחשוב לשים אליהם לב.

עוד נתון מעניין שרואים בעמוד הזה (ובתוצאות החיפוש שלפניו) הוא זמן ההמתנה הממוצע לתשובה, ולא משנה אם היא חיובית או שלילית. בחלק מהמגזינים זמני ההמתנה ארוכים במיוחד (יכולים להגיע בכיף גם לשנה) ובחלק הם נמשכים עד שבוע לכל היותר. לגיטימי לשלוח query , או מכתב "מה קורה", למגזינים שלא התקבלה מהם תשובה זמן רב. אבל גם כאן, לכתבי העת יש נהלים, שבין השאר מגדירים את תקופת המינימום שאחריה ניתן לשאול על מצב ההגשה. למשל, חודש וחצי אחרי שליחת החומרים.

Submissions Grinder  מאפשר לנהל רישום של התאריך שבו הגשתם יצירה למגזין מסוים ושל התאריך שבו התקבלה תשובה (חיובית או שלילית) לצורך ניהול הסטטיסטיקות באתר. במילים אחרות, הוא מאפשר לכם לדעת כמה זמן אתם הולכים לחכות ומה הסיכוי שלכם להתקבל – וכך גם לעזור לאחרים עם מידע דומה.

איך מתחילים?

כאמור, חלק מהמגזינים מאפשרים להגיש יצירות למגזינים אחרים במקביל, וחלק לא. חלק יסכימו לקבל מכם מספר יצירות באותה הגשה, וחלק לא. אל "תחפפו" את ההנחיות ובכל מקרה, אל תשכחו להודיע אם יצירה שלכם התקבלה למגזין מסוים בטרם הספיקה להתקבל אצל אחרים. עולם קטן, כבר אמרנו?

הצטיידו בכוס קפה ואל תתייאשו (Photo by Lisa Fotios on Pexels.com)

ההמלצה שלי היא להתחיל עם אלה שדווקא לא מוכנים שתגישו למגזינים אחרים במקביל, במיוחד משום שהם נוטים לתת תשובה מהר יותר. ככה, תוכלו "לסגור את הפינה" מולם מהר יחסית ולפנות למגזינים שמאפשרים הגשה סימולטנית, שהתהליך מולם צפוי להיות ארוך בהרבה.

קיבלתם תשובה שלילית? אל תיקחו ללב ותתחילו להגיש באופן סימולטני למספר מגזינים שמתאימים לאופי של היצירה שכתבתם. שימו לעצמכם תזכורת לערוך את החיפוש מחדש פעם בשבוע-שבועיים כדי לראות אם יש מגזינים חדשים שניתן לשלוח אליהם, או כאלה שהתחילו ממש לאחרונה לקבל יצירות חדשות. 

איך מגישים סיפורים למגזינים?

לכל כתב עת שתבחרו אמור להיות עמוד submissions באתר הבית, ובו הנחיות מפורטות להגשת כתב יד. אם יש לכם היכרות מוקדמת עם כתב העת ועם סוג היצירות שרואות בו אור, זה יתרון עצום, ואל תהססו לציין זאת במכתב ההגשה ("במיוחד נהניתי מסיפורה של X במגזין של ינואר 2020"). אם לא, קראו את ההנחיות בעיון ונסו לראות אם היצירה שכתבתם אכן עונה לדרישות ולהעדפות של העורכים. אם כתבתם יצירת מדע בדיוני, למשל, הרי שכנראה ראוי להגיש אותה לכתב עת שעוסק במדע בדיוני. אבל, אם מדובר בכתב עת שהדגש שלו הוא דיסטופיות אקולוגיות, הרי שהיצירה שלכם צריכה לכלול לכל הפחות מוטיב שקשור לאיכות הסביבה, אחרת חבל על הזמן של העורכים (ושלכם).

כבר ציינתי בעבר שלכתבי עת באנגלית יש אובססיה עם פורמטים, ספציפית עם פורמט manuscript. יש צורה קלאסית וצורה מודרנית לפורמט הזה, והיא מטרחנת בדיוק כפי שהיא נשמעת (שוליים רחבים משני הצדדים, רווח כפול מנקודה מסוימת של הטקסט ואילך, מספרי עמודים בפינה הימנית התחתונה, ועוד). ועדיין, מוטב לעקוב אחר הנחיות אלו, פרט אחר פרט, מאשר "לחפף" אותן ולהסתכן בכך שהיצירה שלכם תיפסל בטרם נקראה.

אל תיאבדו בין מאות הסיפורים שמגיעים לכתבי העת בכל שבוע (Photo by Pixabay on Pexels.com)

ברוב המגזינים גם תידרשו להוסיף cover letter מסוים. כן, בדיוק כמו זה שמצרפים למסמכי קורות חיים באנגלית. החדשות הטובות הן שהנחיות ההגשה לרוב מציינות ספציפית מה אמור להיכלל במכתב. למשל, כמה מילים על עצמכם ועל פרסומים קודמים שלכם, כמו גם תקציר של היצירה. לרוב תתבקשו לציין גם אם היצירה תורגמה בעבר לאנגלית או פורסמה במקום אחר (reprint). חלק מהמגזינים שואלים זאת משום שהם לא מקבלים reprints, אחרים – נטו כדי ללבן את סוגיית זכויות היוצרים.

אם המגזין לא מפרט בדיוק כיצד צריך להיראות ה-cover letter שלכם, אל חשש. יש מספיק נוסחים לאיך צריך להיראות cover letter ברחבי האינטרנט (הנה אחד לדוגמה). אל תחששו גם לציין שמדובר בניסיון הראשון שלכם להתפרסם, באנגלית או בכלל. להפך, תתפלאו כמה ביקוש יש ליצירות של כותבים לא-אמריקנים או בני מיעוטים מהעולם. מה שכן כדאי להקפיד עליו, כמו במקרה של הסיפור עצמו, הוא לא לשלוח טקסט עם שגיאות. חבל ליצור רושם ראשוני שלילי עוד לפני שהעורך ניגש לקרוא את היצירה עצמה.

בינתיים קיבלתי רק תשובות שליליות, בלי נימוקים. למה?

בדיוק מאותה סיבה שתשובות שליליות מהוצאות לאור בארץ הן לרוב גנריות. פבליקיישן ממוצע מקבל מאות סיפורים בשבוע. לא תמיד העורכים מגיעים לכתוב מכתב סירוב אישי לכל אחד מהכותבים. אם קיבלתם מכתב מנומק שכזה, מדובר במחמאה.

עברתי לשלב הבא!

מזל טוב! אבל עוד מוקדם לחגוג. גם אם עברתם לשלב הבא, זה לא אומר שהסיפור שלכם התקבל לפרסום. כמה עשרות סיפורים אחרים מתחרים על המקום שלו במגזין ולא מן הנמנע שאחד מהם יתקבל לפרסום במקומו.

בכל מקרה, אל תשיבו על המייל שקיבלתם מכתב העת. המטרה היחידה שלו היא לעדכן אתכם בסטטוס בתהליך.

התקבלתי! סופית!

עכשיו אפשר לחגוג 😊 זה הזמן לסגור את הפרטים מול ההוצאה. אם הובטח לכם תשלום עבור פרסום הסיפור, ודאו שיש לכם אפשרות לקבל אותו דרך שירות תשלומים שפעיל בישראל, כמו פייפאל. אם מתעקשים לעשות לכם העברה לחשבון אמריקני, תוכלו לקבל את התשלום דרך שירות כמו Payoneer.

בכל מקרה, חשוב לשים לב למסמך שעליו מחתימים אתכם ולוודא שזכויות היוצרים נשארות שלכם, גם לאחר הפרסום. כתבי עת מכובדים גם יאפשרו לכם לפרסם את הסיפור מחדש בבמות אחרות כעבור תקופת אכשרה מינימלית, בדרך כלל בת שישה חודשים. כמובן שתמיד אפשר להתייעץ עם עורך דין.

איך לתרגם סיפורים קצרים למגזינים בחו"ל

ומה לעשות כשרוצים לא רק לתרגם – אלא גם לערוך

לפני כמה שבועות, במהלך שיח עם עוקבים בעמוד שלו, אמר דן אריאלי שאם יש יתרון אחד לתקופת הקורונה – הוא האפשרות לחוות הפוגה מהלחץ של החיים המודרניים. בתקופה שכזאת. לדבריו, אף אחד לא מצפה מאתנו להספיק כמה שיותר דברים, שלא לדבר על לפרוץ דרך או להגשים חלומות.

אבל התקופה הזאת, לכל הפחות, מחייבת אותנו לצאת מאזור הנוחות – פשוט כי כבר אין אחד כזה. עבורי, אזור הנוחות הוא הכתיבה בעברית. אחרי הכול, מדובר בשפת האם שלי. אני קוראת וכותבת בה, וגם מכירה פחות או יותר את הבמות לפרסם את מה שאני כותבת מחוץ לבלוג. רק שמה לעשות שבתקופת הקורונה, פתאום שמתי לב עד כמה מצומצם המספר של הבמות הללו. לא אחדש כאן כלום אם אומר שאין המון פלטפורמות לסיפורים קצרים בכלל, ולסיפורים קצרים בפרט, בשפה העברית, ועוד פחות מכך בתקופת הקורונה. השפה האנגלית, לעומת זאת, היא סיפור אחר לגמרי.

עוד פוסטים על פרודוקטיביות בכתיבה:

למעשה, לא תאמינו כמה שוק יש מעבר לים לסיפורי אימה (הז'אנר האהוב עליי, כפי שיודעים קוראי הסיפורים בבלוג). יש גם לא מעט שכיות חמדה לחובבי הפנטזיה, המדע הבדיוני והמותחנים. שוחרי הספרות היפה אף יכולים לנסות את מזלם בפרסום ב-"ניו יורקר". לא נמנעתי עד כה מהבמות הללו לא כי חששתי שלא יקבלו את הסיפורים (טוב, אולי קצת), אלא מסיבה פשוטה הרבה יותר: מעולם לא תרגמתי טקסט ספרותי לאנגלית.

אז לפני שהעזתי לשלוח את יצירותיי לעורכים מעבר לים, שאלתי את עצמי – איך בכלל ניגשים למלאכת התרגום? מי אמור לבצע אותה ואיך? כמה זה אמור לעלות? ואיך אוכל לדעת שאני מגישה יצירות לפרסום בלי שגיאות כתיב מביכות, שיגרמו לסיפורים להיפסל על הסף?

כמו באמריקה

החדשות הטובות הן שאני אולי לא מנוסה בתרגום ספרותי, אבל כן יצא לי לתרגם לא מעט טקסטים אחרים שלי לאנגלית. בכל זאת, יש לי בלוג פעיל במדיום, ואני לא כותבת שם תו אחד בלי אפליקציית גרמרלי.

החלטתי לחלק את העבודה לשלושה חלקים: בחירת החומרים, התרגום ועריכת התרגום. בחרתי 6 סיפורים (חלקם, כמו הסיפור הזה והזה, פורסמו בבלוג). תרגמתי אותם בעצמי, עם קצת גרמרלי, קורטוב של גוגל טרנסלייט והרבה אינטואיציה. באינטואיציה הזאת השתמשתי בעיקר כשהגעתי למונחים או למקומות שייחודיים לעברית או לישראל, שם הוספתי הסברים או תיאורים קצרים שאולי יהיו ברורים יותר למי שלא מכיר את ההווי המקומי.

בהצלחה עם לאיית נכון שמות של מקומות וכינויי סלנג (Photo by Karolina Grabowska on Pexels.com)

אחר כך נכנסתי לפייבר (fiverr). פייבר הוא אתר שניתן למצוא בו פרילנסרים בכל תחום ומכל מקום דובר אנגלית בעולם, פחות או יותר. יש לא מעט אתרים כאלה, והיתרון המרכזי של פייבר הוא שהתעריפים המופיעים בו הם פר פרויקט, כלומר לא לפי שעה, ונחשבים להוגנים למדי (לפחות על סמך הבדיקה שלי). לפייבר יש יתרון נוסף – הוא מתופעל על ידי חברה ישראלית ומאפשר חיוב בשקלים, מה שחוסך עמלות מט"ח מיותרות.

את עורכי התרגום והספרות בפייבר תוכלו למצוא תחת קטגוריית Writing & Translation שבצד השמאלי של הסרגל העליון. כמו ביתר תעשיית התוכן, הפרילנסרים בקטגוריה הזאת מציעים ארבעה שירותים עיקריים:

  • כתיבת תוכן – כולל שירותים של סופרי צללים (ghostwriting).
  • תרגום תוכן – תוכלו גם למצוא כאן עורכים ישראלים שיתרגמו טקסטים לאנגלית, ולהפך.
  • עריכת תוכן – חלק מהעורכים כאן מתמחים בעריכה ספרותית, חלק לא.
  • הגהת תוכן (proofreading)– לכל סוגי התכנים.

מבלבל? עוד לא ראיתם כלום. גם בעריכה ספרותית, כך מתברר, יש קטגוריות משנה. לרוב, כשפרילנסר כותב I will edit your content הכוונה היא להגהה בסיסית ופרמוט של הטקסט בהתאם לסטנדרטים מסוימים. מגזינים רבים, למשל, מוכנים לקבל סיפורים רק בפורמט שנקרא manuscript, וגם לו יש צורה קלאסית וצורה מודרנית. זה לא רעיון רע להיעזר בעורך שיפרמט עבורכם את הטקסט – כי מדובר במשימה די תובענית. תראו בעצמכם.

רמה יסודית יותר של עריכה היא copyediting. ה-copyeditor מתמקד בשפה והמטרה שלו היא להחיל אותה באופן אחיד לאורך הטקסט. זה אומר שמדי פעם הוא יציע מילים חלופיות לאלו שכתבתם, יעיר מתי שהניסוחים לא ברורים או ינסה לעזור להעניק לדמות שכתבתם קול ייחודי יותר.

ויש עוד רמה – line editing. Line editor, כשמו כן הוא, יערוך את הטקסט שלכם שורה אחר שורה. הוא יקדיש יותר תשומת לב לתיאורים, לדיאלוגים, ולזרימה הכללית של הכתיבה. הוא עשוי לבקש מכם, למשל, לתאר מקומות או מצבים בצורה חיה יותר, ולהוסיף או להוריד תוכן בהתאם לתרומה שלו לסיפור.

לבסוף, עורך ספרותי יופיע בתור developmental editor או פשוט literary editor. העורך הזה ייתן משוב מפורט לסיפור שכתבתם, גם ברמה העלילתית וההתפתחותית. הוא עשוי לבקש מכם להציע לדמות בחירה אחרת מזאת שעשתה, או לשנות לחלוטין את הסוף.

מטבע הדברים, רצוי להעדיף את העורכים שיש להם יותר ניסיון. לא רק בפייבר ספציפית (תוכלו להתרשם מהניסיון דרך כמות הביקורות החיוביות ודירוג ה-seller), אלא גם בעריכה כמקצוע. לא נדיר למצוא עורכים סופר מקצועיים, שעבדו בהוצאות לאור או במגזינים ופרסמו סיפורים קצרים בעצמם. מצד שני, גם אלה שרק סיימו תואר בספרות אנגלית או התמחות במערכת עיתון יכולים לעשות עבודה מצוינת – תלוי בסוג השירות אותו אתם מחפשים.

ומה לגבי תקציב?

הייתי רוצה לומר שלכל שירות יש רמת תמחור אחרת, אבל האמת מורכבת יותר. כשרק נכנסתי לפייבר, שילמתי 20$ למגיהה שנתנה לי שירות שקיבלתי אחר כך, מספק אחר וברמה לא פחות גבוהה, ב-5$. שילמתי גם 63$ ל-copyeditor, כשמאוחר יותר מצאתי line editor שערכה לי סיפור אחר, מורכב בהרבה, תמורת 25$.

לכך יש להוסיף שתעריפים בפייבר משתנים חדשות לבקרים. העורכת המצוינת ששילמתי לה 25$ גובה היום כמעט 100$ על עריכה של סיפור באורך דומה. לעומת זאת, סטודנטית חביבה שמתמחה בהוצאה לאור לקחה לי 10$ בלבד על הגהה ועריכה של סיפור מאתגר למדי, וכנראה תגבה יותר ברגע שתגיע למסה של לקוחות.

פרילנסרית בין לבין גיגים בפייבר, אילוסטרציה (Photo by Ivan Samkov on Pexels.com)

אבל עזבו אתכם מתעריפים. השורה התחתונה היא שאין צורך לשלם ביוקר על עריכת סיפורים קצרים, במיוחד בהתחשב בסיכוי הקלוש שיש לכל סיפור להתקבל לפרסום. תוסיפו לכך את העובדה שלא כל המגזינים משלמים לכותבים, וגם אלה שכן – מסתפקים בפרוטות. מה שכן צריך להשקיע בו הוא סיפור טוב וכתיבה קולחת, ללא טעויות מיותרות.

אם בכל זאת תרצו לקחת עורך שיעזור לכם לעשות סדר בחומרים קיימים, כדאי לשים לב הן לרמת הניסיון, הן לרמת ההתאמה לז'אנר שאתם כותבים בו, והן לזמינות. חלק מהעורכים הטובים נוטים להיות עמוסים למדי. לגבי שאר הפרמטרים, כל ספק אמור לכתוב בפסקת ה-bio שלו איך הוא מעדיף לעבוד ובאילו ז'אנרים הוא מתמחה. אני, אישית, גם נוהגת לשלוח לכל ספק הודעה אישית, רגע לפני שאני מחליטה אם לפתוח בהתקשרות אתו, ובה שאלה פתוחה כלשהי. אם הספק עונה לי ב-"כן" או "לא", או ממהר לשלוח הצעת מחיר (בלי טקסט), אני מבינה שאין לו סבלנות לקרוא את דרישות הפרויקט שלי, ומכאן שהוא גם לא ישקיע יותר מדי עבודה בסיפור.

ועוד משהו – פייבר מבקשת מכל לקוח, שנייה לאחר מתן הפידבק על פרילנסרים, גם פידבק "סודי". כלומר, לא משהו שהפרילנסר עצמו אמור להיחשף אליו. זה המקום לדווח על אי נעימויות בהתקשרות, אם ישנן, או לדבוק במשוב החיובי. המשמעות היא שספקים טובים, שלקוחות מפגינים שביעות רצון מהם גם מאחורי גבם, יופיעו ראשונים בתוצאות החיפוש של שאר הלקוחות – ואלה גם הספקים שכדאי לכם לשקול לעבוד איתם יותר מאחרים.

ומה עכשיו?

שולחים! רגע, בעצם, יש כאן סייג חשוב.

כפי שלא כל עורך ספרותי בארץ הוא בהכרח עורך לשוני, גם לא כל line editor הוא בהכרח גם proofreader. במילים אחרות, בהחלט ייתכן שהסיפור חזר אליכם מעריכה כשהוא טוב ומלוטש יותר, אבל גם לא חף מטעויות כתיב ודקדוק. המצב הזה יכול לקרות גם כשהעורך שלקחתם הוא אמריקני מלידה ודובר אנגלית כשפת אם.

בשל כך, אני ממליצה להעביר כל טקסט שחזר אליכם מעריכה בדיקה נוספת בגרמרלי. זה לוקח פחות מדקה וחוסך הרבה מבוכה. מומלץ גם לעבור על הטקסט שוב מההתחלה עד הסוף, אפילו אם הוא חזר אליכם בסטטוס accepted changes, רק כדי לראות ששום דבר לא התפספס, בתרגום או בעריכה. המחמירים גם יכולים לשלוח את הטקסט הערוך להגהה אצל עורך נוסף.

ועכשיו אפשר לשלוח?

כן!
אבל הפוסט הזה עוסק רק בעריכת תרגום. בפוסט הבא אחלוק רשמים מהמשלוח למגזינים עצמם.

החושב הלא נורמלי

לחשוב מחוץ לקופסה

אם תרצי

Do not fear mistakes. There are none. -- Miles Davis

ולווט אנדרגראונד

בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל

הפרעות קצב ועיצוב

חפירות על עיצוב, מוזיקה ושטויות נוספות

מולטיוורס

קומיקס, קולנוע, טלוויזיה וכל מה שחוצה עולמות

נוֹשָׁנוֹת

פכים קטנים ועניינים שונים מתוך כתבים ישנים. הבסטה שלי בשוק הפשפשים של הזיכרון הקולקטיבי. _____ מאת אורי רוזנברג