המלצה לסוף השבוע עם משחקים שאפשר להעביר כמה שעות טובות עם הסיפורים שהם מספרים, כשהפעם גם לכם יש תפקיד בעלילה
אוהבי ספרים, בראש ובראשונה, אוהבים סיפורים. הם אוהבים לעקוב אחר עלילותיהן של דמויות שאכפת להם מהן, ולצפות באופן שבו הסיפור, שמתחיל בנקודה אחת, מתגלגל במרוצת כמה מאות עמודים למקום אחר לגמרי. אם הדמות אינה פסיבית, הרי שהיא נקטה בבחירות שאפשרו לה להגיע מנקודה אחת לאחרת, ואם אנחנו אלה שכותבים אותה, הרי שביצענו את הבחירות האלו בשבילה.
מבחינתי, משחק שמרגיש כמו ספר טוב הוא כזה שבו השחקן מרכיב לבדו את חלקי הפאזל של הסיפור. הוא מעצב בעצמו את השפה והתגובות של הדמות למצבים, נע בחלל בהתאם למשימות שהוא בוחר לקבל על עצמו וחורץ את סוף המשחק בבחירות שהוא מקבל. זאת, להבדיל ממשחקים רבים שבהם קונפליקטים מוכרעים באלימות, או סתם באמצעות המהירות שבה לוחצים על הכפתורים השונים בשלט.
עוד פוסטים שעוסקים בתרבות הגיימינג:
אישית, אני לא מהירה במיוחד בתגובות שלי, מה שפוסל אותי מראש מלשחק ברוב משחקי הפעולה. אני גם לא אוהבת משחקי אימה. עם סרטים מפחידים דווקא אין לי שום בעיה, כי כנראה זה שונה כשאני נאלצת להגיב למפלצת, לעומת כשדמות שאין לי שליטה על מעשיה מתמודדת אתה.
מניתי למטה כמה משחקים לקונסולת פלייסטיישן ארבע שעונים להגדרות האלו ושאני אהבתי יותר, או קצת פחות. לצערי, כולם מתאימים רק לשחקן אחד בו זמנית ולא תומכים במשחק אונליין (multiplayer), מה שעלול קצת להרתיע שחקנים שזאת הפעם הראשונה שלהם בפלייסטיישן. אני בכל זאת ממליצה עליהם לקוראים שרוצים חוויית storytelling קצת שונה, שאפשר אפילו לחזור עליה שוב ושוב, כדי לראות בכל פעם תוצאה שונה.
Batman: A Telltale Game
אם אתם לא גיקים כבדים, כנראה כבר קצת נמאס לכם לשמוע על איש העטלף. אתם יודעים שהוא חי בגותהאם, שקוראים לו בכלל ברוס ויין ושיש לו כמה נבלים שחוזרים על עצמם בכל הסרטים על שמו, ובראשם הג'וקר. אז הנה בשורות טובות – הג'וקר לא מופיע (כמעט) במשחק הזה, וגם הנבל הראשי הוא לא דמות בולטת במיתולוגיה של גותהאם.
במקום עוד עלילת קומיקס שתציין, למקרה ששכחתם, את היעדר כוחות-העל של האביר האפל במלחמה נגד פושעים, תסייעו לברוס ויין לנצל את הכישורים שכן יש לו כבלש הטוב בעולם: תנווטו באקלים הפוליטי המושחת של גותהאם, תחקרו תעלומות באמצעות פענוח של זירות פשע ותחליטו כמה פחד אתם מעוניינים להחדיר בנבלים, כדי שישתכנעו לשתף אתכם פעולה. התוצאה היא משחק שלא רק נראה מצוין אלא מצליח לשרטט את הדיוקן של גותהאם טוב יותר ממרבית התוצרים של DC שניסו לעשות זאת עד היום.
למיטיבי לכת, החברה שהפיקה את המשחק, TellTale, עומדת גם מאחורי סדרת משחקי The Walking Dead – שמבוססים על מכניזם דומה. קחו בחשבון רק שב-Walking Dead תיאלצו להעביר זמן משחק לא מבוטל בלקטול זומבים.
Life Is Strange
נקודת המוצא של המשחק הזה היא קצת פרדוקסלית, ואולי מכאן גם נובע השם שלו. אתם מגלמים את מקס, תיכוניסטית עם תשוקה לצילום, שמגלה שהיא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, כמה שניות בכל פעם. אתם יוצאים איתה לפגוש חברת ילדות בשם קלואי ולפתור תעלומה, כשאתם נאלצים להתמודד שוב ושוב עם ההשלכות של הבחירות שביצעתם במהלך המשחק. למרות שיש לכם אפשרות להתחרט בטווח הקצר על הבחירות שלכם, באמצעות הכוחות של מקס, לא בטוח שהבחירה החדשה שתעשו תהיה טובה יותר.
גם Life Is Strange מציג עולם רחב ועשיר בדמויות. בכל רגע אתם יכולים לסטות מהעלילה הראשית כדי לסייע לדמות אחרת בעלילה המשנית שלה, או סתם לשבת בצד ולהרהר. גם התנועה שלכם בעולם לא תלויה ביכולת להפעיל אלימות על הזולת, אלא בקשרים שפיתחתם עם דמויות אחרות, ביכולת המניפולציה המילולית ובפתרון של פאזלים. חשוב לציין שלקראת סופו המשחק זונח את האווירה הנינוחה הזאת ונהיה די מלחיץ, שלא לומר מפחיד. מעריצים רבים גם טוענים שלבחירות שבוצעו במהלכו לא הייתה באמת השפעה על הסיום, תלונה שחזרה על עצמה גם במשחק ההמשך. אני נוטה להסכים עם התלונה הזאת, אם כי לדעתי מכלול החוויות של מקס עדיין יוצר סיפור שמרתק לעקוב אחריו.
Firewatch
בחור פוגש בחורה. הם מתאהבים, עוברים לגור ביחד, מאמצים כלב. השנים עוברות. הבחורה לפתע נהיית חולה מאוד, ברמה שהיא כבר לא מזהה את הבחור. הוא מתלבט כיצד לטפל בה ובינתיים רואה מודעה בעיתון, למשרה של פקח בשמורת טבע. הוא מחליט להגיש מועמדות.
אלו הן רק חמש הדקות הראשונות של המשחק, והן אפילו לא מלוות באנימציה. כן, גם אני הייתי בדמעות.
בשאר המשחק תלוו את הדמות בשגרת העבודה שלה בשמורה, תוך שהיא לומדת להכיר את המקום ומתמודדות עם התרחשויות שנהיות מוזרות יותר ויותר עם הזמן. גם כאן יש תעלומה, אם כי לדעתי המקום שלה בעלילה הוא משני. את מרבית זמנכם תעבירו דווקא בדיאלוגים עם הדמות היחידה בסביבה, פקחית נוספת, אנטיפתית ועם זאת די משעשעת בשם דלילה. אתם תנהלו איתה דיאלוגים משועממים על החיים, תנווטו בשטחים העצומים של השמורה ותיזכרו שבשורה התחתונה, שניכם בורחים מאמת שעדיין אורבת לכם, שם בחוץ.
Until Dawn
שנות התשעים זה כאן, ואתם מגלמים דמויות שונות מתוך חבורת סטודנטים שנוסעת לסוף שבוע בבקתה בהרים. כל הסטריאוטיפים המוכרים של התקופה כבר כאן: המעודדת (ג'סיקה), הספורטאי (מייק/ מאט), החנון (כריס), הבתולה (אשלי), הסנובית (אמילי), המגניבה (סם) והסטלן (ג'וש). כולם בלתי נסבלים באותה מידה (חוץ מסם) וכולם עושים את הטעות הבלתי נסלחת של לצאת לנופש באמצע הלילה, בקור מקפיא ושנה לאחר מתיחה, שעלתה לשתיים מבנות החבורה בחייהן.
המשחק הזה הוא כנראה המתוחכם (והמרושע) מכל אלה שמניתי עד עכשיו. הוא לומד את השחקן תוך כדי תנועה ויודע איך להציב בפניו בחירות שקשה מאוד לבצע, או קשה מאוד שלא להתבלבל במהלך הביצוע שלהן. הוא יזהיר אתכם לפני מפנה בעלילה שעלול להסתיים במוות, ומצד שני מאוד ישמח להביא אתכם לבחירה שגויה באמצעות אינפורמציה מוטעית, או תפישות מוקדמות לגבי מה שנהוג בסרטי אימה. הוא יעודד אתכם לשפר את היחסים של הדמות שלכם עם הסובבים אותה, רק כדי לנצל זאת נגדכם ולהציב בפניכם בחירה שבעצם לא הייתה בחירה מלכתחילה, אלא רק אחיזת עיניים. בקיצור, it will mess with your head.
הבעיה שלי עם Until Dawn היא שבשלב מסוים הוא נהפך ממרושע למפחיד. קצת מוזר להתלונן בפני משחק אימה שהוא מפחיד, אבל האימה בחלק האחרון של Until Dawn היא אימה במובן הכי מיושן של המילה, מלאה בהפחדות זולות (scares) ובהמון גועל (gore). מילא שהדמויות שלי החלו למות בזו אחר זו, אבל מה שהרג אותן היו מפלצות, שהדרך היחידה להתגבר עליהן הייתה באמצעות אלימות. כבר ציינתי שאני לא מתה על אקשן ואלימות? אז בבקשה.
כמו כן, קחו בחשבון שבשביל לאתחל את הבחירות שעשיתם תצטרכו להתחיל את כל המשחק מההתחלה – כש-playthrough אמור לקחת משהו כמו עשר שעות. אמורה להיות אפשרות שבה כל הדמויות ניצלות, ואפשרות שבה כל הדמויות מתות. אם אתם ממש מזוכיסטים, אתם מוזמנים לנסות את כולן.
Journey
ל-Journey אין עלילה של ממש. אתם מגלמים דמות אילמת שמתגלשת על חול במדבר ומתיידדת עם מרבדים מעופפים. פה ושם היא תחלוף ליד מסגדי ענק נטושים ותיכנס להיכלי תפילה, שם היא תחווה חזיונות מידיה של דמות גבוהה ולבנה. הסיפור שאותה דמות מנסה לספר לכם יתבהר רק כשתבינו מי התגורר פעם במבני הענק הנטושים, למה הם התרוקנו ולמה כל הארץ שלכם הפכה למדבר.
Journey הוא משחק קצר ממש, אפשר לסיים אותו בערב אחד, והוא ממתק לעיניים ולאוזניים. הסיפור שעלה ממנו דווקא לא היה עמוק במיוחד בעיניי, אבל המסרים שעלו ממנו היו חיוביים מספיק כדי לספק חוויית משחק נעימה, מעודדת ונטולת אלימות. בהחלט משהו שיכול להתאים למתחילים.
Valiant Hearts
עוד משחק שמבוסס על פאזלים, אבל פחות מתאים לאלה שאינם חובבי אקשן. הפעם ההתרחשות ממוקדת במלחמת העולם הראשונה, ואתם מגלמים אוסף של דמויות מלאומים שונים, שמוצא את עצמו בחזית. המשחק ידאג להזכיר לכם בכל שלב היכן אתם נמצאים, איזה קרב התרחש שם ומה תפקידה של הדמות שלכם. הוא גם ילווה את הכול באנימציה קרטונית חמודה, שתגרום למלחמה להיראות קצת פחות נוראה ממה שהיא באמת. לבחירות שלכם, למרבה הצער, אין כאן משמעות של ממש, ועדיין יש סיפור ששווה לספר אותו, מסיבות אחרות לגמרי.
מליצה 