גרסה מעודכנת של הפוסט שהועלה כאן לראשונה אי שם לפני מאתיים שנה (או שנתיים, מבחינת הכרונולוגיה שהתרגלנו אליה במלחמה הנוכחית) עם מיפוי מעודכן של האתרים שניתן לפרסם בהם, למי הם מתאימים וכמה הם משלמים, אם בכלל.
התלבטתי אם להעלות את העדכון הזה תקופה ארוכה, ולאחר אירועי השביעי לאוקטובר כמעט ויתרתי עליו לחלוטין, עד שכמה תגובות בקבוצת הווטסאפ של אתגר אוקטובר – הידוע יותר בשם NanoWrimo – הראו שיש אנשים במדינה הזאת שעדיין מצליחים לכתוב בתקופה הנוכחית ואפילו חווים כך סוג של תרפיה. אם אתם נמנים על אותם אנשים, הפוסט הבא הוא בשבילכם.
אם עקבתם אחרי סדרת הפוסטים שפרסמתי כאן בנושא פרסום סיפורים קצרים במגזינים בינלאומיים (משלב התרגום והעריכה, דרך השליחה ועד הפרסום) אתם כבר יודעים שהמתנה היא שם המשחק. כתבי עת בשפה האנגלית, על אחת כמה וכמה אלה שמגדירים עצמם כבינלאומיים, סובלים מעומס תמידי של סיפורים הממתינים לקריאה. המתנה ממוצעת למייל קבלה או דחייה יכולה בכיף לקחת אצלם בין חצי לשנה, ובסופה אפילו לא בטוח שתעברו לשלב הפרסום, או לחילופין – שתקבלו משוב מפורט על למה נדחיתם.
ועוד לא דיברנו על החיסרון הגדול ביותר של כתבי עת ספרותיים. בדומה לספרי ביכורים של סופרים בלתי מוכרים, תמיד נשאלת השאלה מי קורא אותם, כשלא מעט פעמים התשובה היא "הסופרים עצמם", שגם הם לרוב מדלגים לעמוד בו פורסם הסיפור שלהם. לא בכדי, כתבי עת רבים גובים כסף מהכותבים עבור מעבר על הסיפור (reading fee) או על הגיליון שבו ראה אור, במקום לחלק עותק בחינם. ככה זה כשאתה מתפרנס מהסופרים, להבדיל מהיצירה שעליה שקדו.
מה יעשו הסופרים שרוצים להתפרסם מהר יותר? ליהנות מקהל קוראים גדול ונאמן? התשובה המיידית היא "לחכות" – לקוות לקבלת תשובה חיובית מכתבי העת האיכותיים יותר (ולא חסרים כאלה) או לבנות קהל קוראים גדול ונאמן סביב הסיפורים שלהם. אבל אם כבר יש לכם קהילה שכזאת, שצמאה לסיפורים שלכם, אולי אין טעם שתחכו למגזין ספרותי שיעניק לכם גושפנקא. אולי אתם יכולים לצאת לאור בכוחות עצמכם.
שלא כמו בהוצאה עצמית במובן המסורתי, שבו אתם אחראים לתהליך ההוצאה לאור משלב שכירת הספקים ועד להדפסה בבית הדפוס וההפצה לחנויות, בהוצאה עצמית באינטרנט (self publishing) כל שנדרש מכם הוא חשבון משתמש וחיבור לאינטרנט. כן, ממש כמו בכל פלטפורמת מדיה חברתית. הנה 5 פלטפורמות שבהן זה עובד – בלי לומר מילה על אמזון.
5 פלטפורמות מובילות להוצאה עצמית באינטרנט
1. מדיום (Medium)
מדיום הוקם בידי מייסד טוויטר, אוון ויליאמס, כפלטפורמה לפרסום תכנים ארוכים יותר מ-140 התווים שאליהם הוגבלו ציוצים בטוויטר ב-2012. האתר לא מפרסם נתונים אודות מספר המשתמשים בו, אבל השערות לא רשמיות מדברות על 85-100 מיליון משתמשים חודשיים (נכון ל-2023). זה נתון די מדהים, בהתחשב בכך שמדיום מפרסם תכנים תחת חומת תשלום נוקשה למדי. למעשה, האתר גובה מקוראיו דמי מנוי חודשיים או שנתיים כתחליף לחשיפה לפרסומות שנהוגה באתרי תוכן מסורתיים יותר.
ועם זאת, מדיום הוא לא אתר תוכן מסורתי בשום צורה. בראש ובראשונה, זהו בלוג. כל אחד יכול לפרסם בו בלי לעבור עריכה וביקורת, כל זמן שהתוכן לא עובר על קווים מנחים בסיסיים האוסרים על פורנוגרפיה, גזענות, וכדומה. מדיום מקפיד לתגמל בכסף את כותביו על התכנים האיכותיים יותר באמצעות פרמטרים קבועים כמו מספר קוראים ואחוז השלמת קריאה (read through rate). הוא גם מקפיד לחשוף את אותם תכנים לקהל גדול ומפולח יותר באמצעות המגזינים הפנימיים (הפבליקיישנס) שפעילים בו ומעסיקים עורכים (curators) שגם דואגים למטב את הטקסט מבחינת שפה, בדיקת עובדות, ומה לא.
משום שהוא מעודד כותבים לפרסם מחדש תכנים שפורסמו במקומות אחרים (מבלי שהדבר יגרור כפילות בתכנים מבחינת גוגל), מדיום נחשב בעיקר לכלי טרגוט יעיל בידיהם של אנשי מקצוע המעוניינים לעבוד על המיתוג האישי שלהם, כמו גם חברות עסקיות המפרסמות מחדש תכנים מבלוגים מקצועיים. רק לאחרונה נראה שהתרחב גם לנישות כמו היסטוריה, תרבות, מתכונים, ושאר תחומים שאנשים פשוט נהנים לכתוב עליהם, מתוך ידיעה שאנשים אחרים ייהנו לקרוא. גם פבליקיישן לסיפורים קצרים קיים שם. יש גם לא מעט פבליקיישנס ספרותיים עם כמה מאות עד אלפי מנויים.
למה לפרסם שם?
- כי מדיום הוא כלי טרגוט – הוא שואל את המשתמשים בפלטפורמה, במעמד ההרשמה, אם הם נהנים לקרוא סיפורים קצרים (או ספרים בכלל) וממליץ על תכנים מתאימים שמדלוורים ישירות למנויים באתר הבית או במייל.
- כי כיף לראות את השם שלכם בעמוד הבית לצד מגזינים כמו הניו יורק טיימס והאטלנטיק.
- כי אם הסיפור שלכם יצבור קוראים, אתם עוד יכולים לקבל עליו כסף (לא המון. רוב הכותבים במדיום לא מקבלים יותר ממאה דולר בחודש, אבל גם זה משהו). קחו רק בחשבון שמדיום עובדים עם Stripe, שירות אמריקני שדורש מס' ביטוח לאומי וחשבון בנק בחו"ל במעמד ההרשמה. אם אתם אזרחים אמריקניים או שיש לכם אנשי קשר שיכולים לקבל את התשלום בשמכם, אדרבה, אבל לצערי ב-2023 עדיין לא קיימת אפשרות לשלם לכותבים מישראל ישירות דרך מדיום. מי שמצפה לרווחים גדולים מהתוכן שהוא מייצר יכול לנסות בכל זאת דרך Stripe for Business, אבל הדבר כרוך בעלות הרשמה לא מבוטלת.
למה פחות כדאי לפרסם במדיום?
- כי יותר מדי מפרסמים גילו את האתר והוא מ-פ-ו-צ-ץ היום בתוכן שיווקי, מה שמטבע הדברים מוריד את מספר המבקרים והמנויים המשלמים.
- כי מאז פרסום הרשומה המקורית, נישת הסיפורים בפלטפורמה טרם התפתחה ויש מצב שהאתר הגיע לשלב המיצוי שלו. כלומר, הוא לא יגדל מעבר לנקודה הנוכחית.
- כי משום מה עדיין לא משלמים שם לישראלים וזה פשוט לא הוגן.
2. Substack
עמוק מתחת לרדאר, סאבסטאק הוקם ב-2017 כמעין חלופה ממוקדת יוצרים למדיום, ויש שיטענו שהוא עושה בכך עבודה לא רעה. אם מדיום אפשר לכל אחד לפרסם בו, בתנאי שהפרסומים עומדים בסטנדרטים של פאבליקיישנס שעורכים בעלי מקצוע, הרי שבסאבסטאק – הכותבים הם גם העורכים. הם מנהלים לעצמם קהל כותבים, שולחים לו ניוזלטרים, והכי חשוב – מחזיקים בכל הזכויות לתוכן שהם מעלים. זאת, בניגוד למדיום, שם התוכן הערוך הוא בבעלות משותפת של הכותב ושל הפלטפורמה.
בהיותו אלטרנטיבה, לסאבסטאק יש בלחץ חצי מיליון מנויים – רחוק מאוד ממאה המיליונים שכנראה יש למדיום. הוא מפצה על כך באפשרות שהוא נותן לכותבים למקד את עצמם לפי נישות. אם אתם מגישי פודקאסטים, עיתונאים, יוצרי קומיקס וכו', סאבסטאק יאפשר לכם להצהיר על כך במעמד ההרשמה וליהנות מממשק ומחשיפה לקהל שרלוונטי ספציפית עבורכם.
למה ללכת על סאבסטאק?
- כי אם אתם ממילא כותבים בנישה מאוד צרה, כמו קומיקס או בישול (food writers), סאבסטאק ייתן לכם את כל הכלים לצמוח בתוך קהל רלוונטי ודובר אנגלית.
- כי מבחינה טכנולוגית סאבסטאק מתקדם יותר ממדיום, מגיש אנליטיקות טובות יותר, ומתממשק עם כלים שיווקיים כמו מיילצ'ימפ שיאפשרו לכם לדעת מי פותח את הניוזלטרים שלכם ואם הוא מקליק על הלינקים.
- כי אתם קובעים לעצמכם כמה יעלה מנוי לתכנים שלכם – פיצ'ר לא פחות מגאוני, שיאפשר למי מכם שיש קהל קוראים רחב להרוויח לא מעט מהיצירות שלו.
למה פחות כדאי ללכת עליו?
- כמו (משום מה) מדיום, גם בסאבטאק עובדים עם Stripe. אם אתם ישראלים נטולי אזרחות אמריקנית, אל תצפו שמישהו ישלם לכם על התכנים שלכם.
- כי אפשרויות החשיפה בתוך הפלטפורמה עצמה, למי שמגיע בלי נישה ממוקדת, שואפות לאפס, ותצטרכו לעבוד לא מעט על גיוס קהל קוראים מבחוץ.
3. ווטפאד (Wattpad)
ההצהרה בעמוד הבית של Wattpad מבטיחה לכותבים שפרסום הסיפור או הספר שלהם באתר הוא הצעד הראשון בדרך לחתימה על חוזה להפיכתו לסדרה או לסרט, כשלפי העמוד הראשי באתר הכווונה בעיקר לסדרות נעורים כמו "דוכן הנשיקות" או "אחרי ש...".
נכון ל-2023, האתר תומך ב-50 שפות מ-35 מדינות שונות (כולל תכנים בעברית ומישראל, אם כי התמיכה בעברית עדיין לא מדהימה). האתר גם נחשב לממכר במיוחד, כפי שיעידו אינספור מאמרי "why is Wattpad so addictive" שמצאתי באינטרנט תחת כל URL רענן.
למה וואטפד כה ממכר? כי הוא פונה לאוכלוסייה של משתמשים נאמנים במיוחד: 80% מהמשתמשים שלו הן בעצם משתמשות, ורובן בנות דור ה-Z. במילים אחרות, וואטפד פונה לנשים צעירות ולמתבגרות, מה שהופך אותו לפלטפורמה המושלמת עבורכם אם כתבתם ספר YA, רומן אירוטי (פורנו רך בלבד), רומן רומנטי, או פאנפיק ללהקות קיי-פופ. אגב, החברה נרכשה על ידי תאגיד דרום קוריאני ב-2021 תמורת סכום דמיוני של 600 מיליון דולר אחרי שדחתה לפי הדיווחים הצעות מטיקטוק ונטפליקס. מעניין למה.
למה לפרסם שם?
- אם כתבתם באחד מהז'אנרים שעשוים לדבר לנערות ולנשים צעירות, יהיה לכם הרבה יותר קל להגיע אליהן בוואטפד מאשר באמזון.
- נכון ל-2023 יש אפשרות לשלב בתכנים מולטימדיה, מסרטונים ועוד לאמבדים של פוסטים באינסטגרם, פיצ'ר מגניב למדי שמאוד מתחבר לקהל היעד.
- רוב התכנים אומנם מתפרסמים ונקראים בחינם, אבל יש תחרויות, הסכמים מסחריים (כולל עם Hulu ונטפליקס) ועוד המון פוטנציאל להפוך את הסיפור או הרומן שלכם למשהו שהוא יותר מטקסט גולמי.
- זאת כנראה הפלטפורמה הגדולה ביותר לפרסום פאנפיקשן חוץ מטאמבלר, רק בלי בעיות זכויות היוצרים שנלוות בדרך כלל לתכנים מהסוג הזה.
למה עדיף להימנע?
- התחרות עצומה בשוק הזה ויהיה לכם מאוד, אבל מאוד, קשה להתבלט.
- האופי של וואטפאד פחות "ספרותי" משל פלטפורמות אחרות. מדובר יותר ברשת חברתית, שיש בה המון משמעות ללייקים ולתגובות, שיכולות להכיל לפעמים משוב בוטה ואפילו פוגע. קחו זאת בחשבון.
- כי בוואטפאד לא משלמים לכותבים
4. אינקיט (Inkitt)
המתחרה הגדולה של וואטפאד. במבט ראשון קשה למצוא את ההבדל בין השתיים – הן פונות לאותה אוכלוסייה (מתבגרים עד צעירים), מכילות מספר גדול של כותרים מז'אנרים דומים (פנטזיה ורומנטיקה) ומתפארות בשיתופי פעולה עם גופי תוכן גדולים (במקרה של אינקיט מדובר בפורבס, טק קראנץ' ודה גרדיאן).
ככל שבדקתי זאת לעומק, ההבדל הוא במיתוג. בעוד בוואטפד המשתמשים נמצאים בתחרות תמידית על מי ימשוך את תשומת לבם של המפיקים מהטלביזיה, אינקיט רואה את עצמה כפלטפורמת הוצאה לאור לכל דבר ועניין. זה בא לידי ביטוי בעיקר בלשונית האנליטיקס. בעוד וואטפד נותנת לסופר/ת מידע שטחי על כמות הצופים בתכנים ועל מספר הלייקים שנאספו עבורם, אינקיט בודק כמה גולשים הגיעו לתוכן לאורך זמן וגם שולח נוטיפיקציה בכל פעם שמישהו קרא כותר מתחילתו ועד סופו. הפלטפורמה גם נותנת לכל סופר/ת "ערכת קידום" עם קבוצות פייסבוק שניתן לקדם בהן את הספר, עיצובים לציטוטים נבחרים מתוך הספר, ועוד.
כמו רוב פלטפורמות הכתיבה והשיתוף, אינקיט לא משלמת לכותבים. עם זאת, אם הספר מושך את לבם של עורכי Galatea, הפבליקיישן הפנימי של אינקיט, הכותב/ת צפוי לקבל חוזה להפקת ספר אינטרקטיבי, שבו המלל שכתב/ה ישולב עם אפקטים ויזואליים וקוליים. באינקיט כותבים שתגמולים על ספר כזה יכולים להגיע ל-14 אלף דולר בחודש.
למה לפרסם שם?
- בוואטפד הקהל גדול יותר, אבל לא כל מי שנמצא בוואטפד נמצא באינקיט ולהפך. אם אתם ממילא מפרסמים לקהל של הפלטפורמות הללו, לכו על בטוח ופרסמו בשניהם.
- כמות העוקבים שניתן להגיע אליה באינקיט גדולה יותר, בין השאר כי הפלטפורמה מעודדת כותבים לקדם את עצמם. ראו את סיפורה של הישראלית הזאת, שהגיעה למספר בלתי נתפס של 30 מיליון קוראים באינקיט בלבד.
- באינקיט, בניגוד לוואטפד, אפשר למצוא הרבה סופרים שכבר פרסמו בעבר (published authors) – מתברר שהפצה של חלק מהספרים שלהם בחינם עוזרת להם לשפר את המכירות של שאר הכותרים שלהם באמזון, או לכל הפחות את הביקורות שלהם. אז אם כבר פרסמתם סדרת ספרי פנטזיה ואתם רוצים לתת בוסט למכירות של ספרי ההמשך, זה רעיון לא רע להציע את הספר הראשון בחינם.
למה פחות כדאי לנסות שם את מזלכם?
- כי החשיפה באינקיט ממש לא משהו, בטח בהשוואה ל-Wattpad, כך שהוא פחות רלוונטי לסופרים מתחילים שצריכים לבנות סביבם קהילה.
- כי מודל התגמול שלהם מוזר ובדרך כלל ממש לא משתלם. לא פלא שההשלמה האוטומטית בגוגל לחיפוש אחר Inkitt הוא Is Inkitt a legit website או Is Inkitt safe for writers. גם ב-Wattpad לא משלמים, אבל לפחות החשיפה המטורפת מאפשרת לכם לקבל הזדמנות למכירת זכויות הסרטה בהמשך.
5. גוסט (Ghost)
למי מכם שעומד להוציא ספר ביכורים, במיוחד בהוצאה עצמית, כדאי לשקול בחום להיעזר בגוסט. מדובר במעין "חבילת הכול כלול" שמאפשרת ליוצרים לבנות אתר, להרכיב רשימת דיוור ולפרסם במדיה החברתית – הכול באותו מקום.
במבט ראשון קשה לעמוד על ההבדל בינה לבין וורדפרס או וויקס או כל אתר אחר שגם מאפשר לעשות את כל אחד מאותם דברים, אבל גוסט הוא אתר שפונה לאנשים פרטיים שנטו רוצים לפרסם את התכנים שלהם. הוא לא יסבך אתכם בממשק מורכב כמו וורדפרס ואלמנטור ולא יבלבל אתכם עם מאתיים ערכות עיצוב כמו וויקס. עם גוסט אתם יכולים לבנות אתר מאפס למאה בשעה-שעתיים ולהעביר את אותו זמן עבודה בללמוד את הדשבורד הארוך והמפורט של הפלטפורמה ביום למחרת.
למה לפרסם שם?
- הזדמנות לפרסם את כל התכנים שלכם במקום אחד, שבו אתם לא מתחרים בכותבים אחרים, ולא נעדרי שליטה על התכנים.
- הזדמנות לעשות אינטגרציה עם כל הכלים השיווקיים שאתם צריכים כדי להצליח כסופרים עצמאיים – ממדיה חברתית דרך מיילצ'ימפ ואפילו סלאק (למי שרוצה להשתמש באתר לצרכי עבודה, כמו עיתונאים פרילנסרים).
- הזדמנות להריץ פרסומות ממוקדות שמפנות אנשים לדומיין שלכם, במקום אתר חיצוני שנהנה מתנועת הגולשים שאתם מפנים אליו אבל לא משלם לכם על התכנים.
- הזדמנות לראות נתונים בזמן אמת על הביצועים של התכנים שלכם ושל האתר עצמו במקום אחד.
למה פחות כדאי לפרסם שם?
- כי כמו בוורדפרס או בוויקס, גם בגוסט אף אחד לא יגיע לאתר שלכם אם לא תקדמו אותו – כשהכוונה הפעם היא גם לקידום ממומן בתוצאות החיפוש בגוגל (משהו שיכול לגרור עלות לא מבוטלת, תלוי במילות החיפוש שקשורות לספר שלכם ולגודל קהל היעד).
- כי אם יש לכם אוריינטציה טכנית, גם וורדפרס או וויקס עושים עבודה לא רעה בכלל, וגם נותנים הרבה יותר, אפילו במסגרת החבילה החינמית. לוויקס אפילו יש אפשרות לסליקה עם ישראכארד, משהו מאוד רלוונטי למי מכם שמעוניין למכור ספרים או סיפורים דרך האתר האישי שלו, וגם יותר רלוונטי לישראל.
ואם שום דבר לא מתאים?
אם בחרתם לפרסם באנגלית, כנראה שאיפה שהוא באינטרנט יש במה לפרסם את התוכן שלכם. לפעמים גם יהיה לה שומר סף (=עורך/ת) וזה לא בהכרח דבר רע. עורכים הם סמן האיכות של היצירה שלכם, העדות שהיא שלמה מספיק כדי לקבל קידום בחשיפה לקוראים חדשים.
הנה הצעה: במקום להגיש את הסיפורים שלכם להוצאות, הגישו אותו לקולות קוראים. חפשו את הבקשות המיוחדות שאתם יכולים להיענות להן. אם נתקלתם בקול קורא בנושא משבר האקלים, לדוגמה, חפשו משהו שכתבתם שקשור לנושא הזה. אותו כנ"ל לגבי קולות קוראים הנוגעים לסיפורים בכיכובם של חתולים, או שעוסקים באימהות, או שיש בהם בניית עולם בתוך מחשב. יש המון קולות קוראים שונים ומשונים שם בחוץ – וככל שהם נישתיים יותר, כך התחרות קטנה יותר – מה שמקל עליכם להתקבל.
רמז: חפשו משהו שקשור ליהדות או לישראל. ציני ככל שזה נשמע, לכל כותב וכותבת ישראלים יש לפחות יצירה אחת כזאת. למעשה, הסיפור היחיד שאני הצלחתי לפרסם באנגלית אי פעם תויג במגזין שפרסם אותו בתור "אימה יהודית" הגם שאין בו סימבוליזם יהודי בכלל (אבל הי, הוא מתרחש בישראל, מה עוד צריך?).
ועכשיו ליתרון הכי גדול – קולות קוראים מתפרסמים גם בכתבי עת גדולים וגם בבמות מקוונות כפי שמניתי למעלה. אל תעשו איפה ואיפה. כל פרסום הוא דרך להרחיב את קהל הקוראים שלכם. אם מצאתם הזדמנות, על אחת כמה וכמה אם היא טובה ומתגמלת ("כסף" זו לא מילה גסה) – לכו עליה בכל הכוח. בהצלחה!
מליצה 
2 תגובות על ״גם בזמן מלחמה: איפה אפשר לפרסם סיפורים קצרים? (מעודכן 2023)״